בת עשרים וחמש, רווקה הגעתי לעבוד אצלך, עורך דין תל אביבי עשיר, היית נחמד מאוד בהתחלה, התלהבתי ממך, הוקסמתי ושמחתי, כי חשבתי שאלמד דברים חדשים, תחום מעניין, אתקדם בעבודה, ויהיה לי רק טוב, למרות השכר העלוב. מהר מאוד התברר שהשכר העלוב זה רק מעדן חלב ליד הפשעים שביצעת בגופי בכוח ובברוטליות. אני מודה. זה התחיל רק בדיבור נמוך. "איך את במיטה"? שאלת אותי לאחרי ארבעה ימי עבודה ראשונים, אני המומה נעלבת ולא מאמינה, נתתי לך את המפתח ורציתי ללכת. צעקת עלי, מה, את משוגעת? נבהלתי. כמה חבל שלא הלכתי... כמה חבל...

תקצר היריעה מלספר מה עברתי במשרדך, איזה טמטום, ליקוי מאורות, נאיביות, שיתוק, עיוורון, במיוחד לא אשכח איך תפשת אותי בכוח הצמדת אותי לפינה, סגרת עלי מכל הכיוונים, ירדתי למטה כדי לצאת מהצד, אתה חסמת עם רגל ימין, פתחת רוכסן מהר, הוצאת אותו וניסית להחדיר לי בכוח לפה, הוא לא נכנס אך נגע לי בשפתיים, בסוף הצלחתי להשתחרר עם המון כוח, צרחתי, ונתת לי סטירה שראיתי כוכבים... לא אשכח זאת לעולם. וזה רק אירוע אחד מיני רבים.

אני חיפשתי עבודה, ואתה חיפשת שיפחת מין. קראת לי חולת נפש, וצ`יריפוחה. ועורכת הדין המתמחה שלך קראה לי פוטה לה פוטנה. עורך דין שאמון על שמירת החוק, שקיבל הסמכה ותעודה ממדינת ישראל, חבר בלישכת עו``ד, כיהן בתפקיד שיפוטי בגוף ממשלתי גדול, חילל את גופי ונשמתי, כתש ובטש את כבודי, בלי שום חמלה. עזבתי אבלה וחפויית ראש, ללא פיצויים, ללא מכתב פיטורין, ללא המלצה, ללא דמי אבטלה, ללא זכויות, ועם קושי רב למצוא עבודה חדשה. אל תקרא לי צ``יריפוחה.....