את פריג`דית - זה מה שהוא נהג לומר לי.

אני חושבת שמין הלהיב אותי תמיד, העניין היה למצוא את השותף המתאים, גם איתו התמסרתי בצורה מוחלטת - עד כדי כך שהורדתי טבעות ופירסינג כדי לשכב איתו נטו.

עם הזמן והשנים והילדים והבוקר והלילה - וזה שברוב המקרים לא באתי על סיפוקי - החשק די יצא.

זוכרת שבהתחלה היתי בשוק שאין משחק מקדים.

לאן נעלם המשחק המקדים?

ואחר כך, פריג"ידית שלא רוצה לשכב איתו שילד בן שנתיים ישן במיטה הזוגית?

כזו שלא רוצה לשכב איתו אחרי לילות שלמים שלא ישנה בהם, כשהוא לא היה שותף לקום בלילה לתינוק שבוכה?

בכל מקרה אני מניחה שהאמנתי לו

כמו שהאמנתי לכל המילים הכואבות שהוא הטיח בי וגם אלו שלא נאמרו

ואז אחרי גילוי הבגידה שלו,

ניסיתי לפרק קצר להיות האשה הזונה שהאמנתי שהוא רצה במיטה, לשקם את הנישואים, מפגר בעיני הבגדים הכאילו סקסיים האלו, שמסתירים את הגוף היפה שלי שמסתירים אותי - אני לא כזו, מרגישה הרבה יותר נוח בעירום מאשר עם קרעי תחרה על גופי.

ואחר כך בגישור לגירושים - שהוא ממשיך להגיע לי למיטה, שאני חצי ישנה - ואני מתוך הרגל מתמסרת, מתמסרת ובוכה בבוקר.

והמגשר שאמר שמבחינתו זה בסדר שנמשיך לשכב,

ואז הפתק שכתבתי לו - על איך, בכל פעם שהוא נכנס אלי למיטה, הוא נותן לי את התקווה שלא נתגרש.

ואת הסיפור על זה שהוא שכב איתי עם מד דופק?

וכואב יותר מכל, איך הרגשתי מחוללת, כשהוא החליט לתפקד בתור מאלץ אורגזמות וביד טכנית ובצורה מכנית גרם לי לגמור שוב ושוב ללא טיפת חמלה או אהבה. התעללות מינית שלא הבנתי פשרה במוח, שבאה מצד בן הזוג שלי השותף שלי אבי ילדי הגב שלי.

אבל ההבנה באה מהבטן, ואיך לילה אחד יצאתי מהמיטה והבית באמצע הלילה ונסעתי לארומה, וחיפשתי במחשב את מספר הטלפון של נפגעות תקיפה מינית וחיכיתי במגרש החניה.

כשחזרתי, התקשרתי ודיברתי ובכיתי, אבל זה בעלי את יודעת.

הרגשתי כמו כלי. זה לא היה נעים.

אחרי הגירושים, אני עוד מתמודדת עם הפחד,

של להתמסר שוב, להרגיש בטוחה בזרועות גבר,

אני חושבת שאני בכוון חיובי. אני לא רוצה לשכוח את המקום הזה שהייתי בו. אני לא רוצה להיות שם שוב לעולם.

כמו שאמרה לי פעם חברה טובה, יש לך דברים שפשוט לא שלך לתת.