ביום שבת, בקיץ, נסעתי במונית שירות מתחנה מרכזית. ביום שבת אין הרבה נוסעים והייתי לבד עם הנהג במונית. הנסיעה היא כרבע שעה. בהתחלה עברה במוחי המחשבה שזה לא כל כך נעים להיות לבד במונית שירות עם הנהג, אבל שטויות, רשום פה מה שמו, וברור לי באיזו תחנה הוא עובד, מה כבר יכול להיות.

הוא התחיל לשאול אותי שאלות, מה אני עושה בחיים ואם יש לי חבר. אני לא רוצה להיות סנובית, שיתפתי פעולה עם השיחה. ואז הוא אמר שהוא עוסק בעוד משהו, הוא גם יודע לסלק עין הרע, והוא רואה שיש עלי עין.

קצת לא נעים לשמוע דבר כזה. בהתחלה הוא נתן לי להחזיק אבן כחולה כזו שמשמשת כנגד עין הרע, ולא שכח ללטף לי את היד תוך כדי שהוא מוסר לי אותה. מה כבר יכול להיות? אני רק אחזיק את האבן.

בסוף הנסיעה הוא עצר ואז הסתובב כדי לחזור. כשבאתי לצאת מהמונית הוא עצר אותי ואמר שהוא רוצה לעשות לי טיפול נגד עין הרע, אמר שזה ממש יעשה לי טוב, שהוא עושה לי טובה גדולה.

אני מרגישה כל כך מטומטמת שלא יצאתי מהמונית באותו הרגע. אני לא ילדה קטנה ותמימה, אני אישה בת שלושים. חשבתי לעצמי שאולי הוא באמת יודע לסלק עין הרע ואולי הוא באמת בן אדם טוב.הוא לקח את האבן והתחיל להניח אותה במקומות שונים בגופי. בהתחלה זה היה היד והמצח, ואז זה עבר להיות הרגל, הבטן, הבטן התחתונה, החזה, השד. ותוך כדי הוא לוחץ את האבן עם היד שלו על אותו המקום.

אפשר לומר שהוא נגע בי בכל הגוף. התקלחתי ברגע שהגעתי הביתה, אבל הרגשת הגועל וההלם ליוו אותי עוד מספר ימים לאחר מכן.

ולמה אני עדיין מרגישה מטומטמת?