בערך בת שבע הייתי כשהתעוררתי בלילה במיטה שלי ולצדי היה גבר ערום, גבר שגידל אותי מגיל שלוש, גבר שקראתי לו אבא.

הרבה הוא לא עשה. רק העביר את כפות ידיו על גופי מתחת לבגדיי, רק נגע בעצמו תוך כדי והגיע לסיפוקו. מדי פעם, תוך כדי משחקים רגילים לגמרי כמו אב רגיל ששיחק עם בתו, היה נוגע לי באיברים האינטימיים, אני זוכרת שהייתי אומרת לו שזה כואב הוא היה מפסיק ואז שב שוב לגעת בי.

לא פעם כשהייתי חוזרת מבית הספר והייתי רואה אותו מאונן בסלון מול הטלויזיה, או ישן במיטה, ערום לגמרי, כשידע שאני בבית, לא הרבה הוא פגע בי, לא הרבה אני זוכרת.

זה נמשך עד גיל שיש עשרה, מאז לא חזרתי לשם שוב, לא חזרתי לבית, ברחתי ,לא חשבתי על זה בכלל, ניסיתי בכל כוחי לשכוח הכל ולשכנע את עצמי שלא קרה דבר, הרי הוא לא אנס אותי אלה היו רק נגיעות, הערות מיניות ולא יותר מכך.

לא סיפרתי לעולם לאיש על אותם מעשים, תמיד הגנתי עליו, תבינו, הוא אבא שלי, אב חורג שגידל אותי ,אב אחר פשוט לא הכרתי.

בגיל שיש עשרה עזבתי את הבית, לא סיפרתי לאיש למה עזבתי, ופתאום, כשהייתי בטוחה שהכל נגמר, ושבעצם כלום לא קרה ושאני לא זוכרת דבר, הכל התהפך, הכל התחיל לשוב אליי כמו סרט רע, אני נמנעת ממגע עם אנשים, בייחוד גברים, אני נשואה ואם לילד, בהריון התפללתי שלא תצא לי בת שחלילה לא תעבור את אותם הדברים שאני עברתי.

אמרתי שאני נשואה, אך בעלי אינו מאושר איתי, גם איתו אני נמנעת מיותר מדי קירבה ומגע, לא תמיד זה קורה אבל לעיתים קרובות מגע ידיו של בעלי מרעיד אותי ומבהיל אותי, לפעמים באמצע האקט האינטימי שלנו אני מבקשת שיפסיק ומתמלאת כולי בחילה נוראית. יש שבועות שאני נמנעת מיחסי מין עם בעלי. בסוף זה יביא אותנו לפרידה כך הוא אמר. לעולם בעלי לא ידע למה לפעמים אני מוותרת על הקירבה איתו, לעולם איש לא יבין למה אני נמנעת מחיבוק חברי, לעולם לא אבין את עצמי למה גם עכשיו יש לי בחילה נוראית רק מלהזכר באותם לילות של נגיעות בי, נגיעות אב, נגיעות שהשאירו צלקות בחיי, צלקות שמנעו ממני ילדות מאושרת. אותן צלקות עלולות לגרום לפירוק נישואיי.

כבר שבע עשרה שנה איני מצליחה לשכוח את אותן נגיעות, שבע עשרה שנה שאני מנסה לשכנע את עצמי שדבר לא קרה ,שאלה היו רק נגיעות, שהיה יכול להיות יותר גרוע מזה, רק משום מה אפילו כשאני משכנעת את עצמי שדבר לא קרה. עדיין יש לי אותה בחילה נוראית שמלווה אותי מאז הילדות, עדיין יש לי שנאה עצמית והאשמה בכאב המתמשך הזה.