אני לא בטוחה איך אני מרגישה עם זה אבל אני מרגישה שאני צריכה לעשות את זה. אני כותבת עדות בשם חברה שלי. חברה שלי לא יכולה לספר לכם מה קרה לה. היא מתה. היה לה דום לב בעקבות בעיות אכילה וחיים לא קלים, היא נפטרה לפני חצי שנה בדיוק בגיל 23. לא הכרנו הרבה זמן, אבל סיפורי vחיים שלנו היו דומים בצורה מכאיבה ובזכותם יצא לי להכיר אותה כל כך טוב והייתה לי הזכות להכיל אותה בחיי, ולו רק לרגע.

חברה שלי סיפרה לי על בחור אחד שהיא יוצאת איתו. הם מכירים המון שנים אבל הוא אף פעם לא רוצה להתחייב אליה. אחרי הרבה שיחות שהיו לנו הגענו למסקנה שהיא צריכה לזרוק אותו, כי הוא משאיר אותה על הגדר, רגל פה רגל שם והיא לא יכולה להמשיך הלאה אבל הוא גם לא מוכן להיות חבר שלה.

חודש אחר כך היא שלחה לי מייל. וכתבה שהיא מאוד מודה לי על העזרה שנתתי לה בפרויקט מסויים ואז גם אמרה לי שהיא התעמתה עם הבחור ההוא והוא אנס אותה. היא רצתה להודות לי שבזכותי היא מבינה מי הוא באמת ושזה נגמר בניהם. הלב שלי נשבר שקראתי את המילים האלה. היא כתבה לי את זה כי היא ידעה שגם אני חוויתי אונס. דיברנו על זה המון וניסיתי לשכנע אותה להתלונן - משהו שאני לא עשיתי ואני מתחרטת עליו עד היום. היא לא רצתה להתלונן. חודש אחרי זה היא נפטרה.

וכשהיא נפטרה לא ידענו בהתחלה ממה וזה שבר אותי, כי כולם היו בטוחים שהיא התאבדה, ואני ידעתי למה. האשמה אכלה אותי חודשים אחר כך, גם שהיה ברור שזה דום לב. הרגשתי שלא עשיתי מספיק, שיכולתי יותר. שאולי אם הייתי עושה משהו, אם הייתי אומרת משהו היא לא הייתה מתה. הלכתי להלוויה והייתי לכל אורך השבעה כי גם אח שלה הוא ידיד טוב שלי. ואז גיליתי שהבחור, הנוראי, המפלצת ההוא גם שם. הוא הגיע להלוויה ולשבעה שלה! לראות אותו שם גרם לי לרצות להרוג אותו, הייתי צריכה את כל כוח הרצון שיש בעולם בשביל לא לחנוק אותו בידיים שלי בעצמי. הרגשתי שאני חווה שוב את האונס שלי. לא ידעתי מה לעשות אבל לאחר התייעצות עם כמה אנשים הבנתי שאני צריכה לכבד את הרצון שלה לא להתלונן ואת כבוד המשפחה שלה, שלא יודעת ודבר כזה יהרוס אותם. אבל התעמתי איתו בטלפון. אמרתי לו שאני יודעת מה הוא עשה ושאם הוא יעז לעשות את זה שוב אני אדע ואלך למשטרה אם המייל שהיא שלחה לי. הוא הכחיש בכעס ולא האמין למה שאני אומרת. בסוף הוא היה ממש מדוכא ואמר שהוא אף פעם לא התכוון לפגוע בה. אני לא יודעת אם להאמין לו, אבל זו לא הזכות או הבעיה שלי.

אני עדין חושבת עליה, כל הזמן. אני מתגעגעת אליה ואני גאה בה כמו שאני יודעת שהיא גאה בי על ההתמודדות שלי. בחיים לא ידעתי שאני כל כך חזקה. עם כל הכאב שבזה.