זו הפעם השנייה שאני כותבת על הקיר הזה. לצערי.

היה לי חבר שהייתי בת 18. מאוד אהבתי אותו. הוא היה שונה מכל מי שהכרתי עד אז. הייתה לו הליכה מיוחדת, היה לו טון דיבור ופרצופים מיוחדים משלו. הוא היה שונה מכל מי שהכרתי עד אז - אבל בעצם לא הכרתי אותו כלל. הוא היה נהדר במיטה. נורא נהנתי להיות איתו. אפילו אם מידי פעם, קיבלתי את ההרגשה שניסיתי להתעלם ממנה. שמתישהו זה כבר לא משנה מה אני רוצה. ששום דבר לא מספק אותו.

יום אחד. זה היה בבוקר. הוא לא היה זר אלי. זה לא היה בסמטה חשוכה. לא היה מאבק אלים ומכות. לא נלחמתי. ביקשתי די. אמרתי לא. אבל הוא לא הפסיק. ביקשתי לא. אמרתי די, זה לא הספיק. אני בחיים לא אשכח, כי כל כך ניסיתי לשכוח בהתחלה. כל כך אהבתי את הדרך המיוחדת שלו. אז ביקשתי שלא יעשה את זה יותר והמשכתי לאהוב אותו. ואז פעם אחרת. הוא לא הפסיק. וביקשתי פעם ופעם ואני כבר לא זוכרת אבל נראה לי שפשוט העפתי אותו ממני, או אולי בכיתי. לא יודעת. אבל הוא הפסיק. וסיפר לי על האקסית שלו, שבגדה בו ואז, שהם שכבו והוא הכאיב לה, היא ביקשה שיפסיק והוא לא הפסיק. אבל היא שלחה חברים שלה שירביצו לו אז זה בסדר.

נפרדתי ממנו, אבל כל השנים האלה התעלמתי ממה שבאמת קרה לי. אפילו נפגשתי איתו שלוש שנים אחרי זה ושכבנו, רק כי רציתי להתגבר עליו. הצלחתי. אבל רק בשנה האחרונה עיכלתי את מה שבאמת קרה לי. ניסיתי להדחיק, ניסיתי לשקר לעצמי, ניסיתי להקל על מה שקרה ולספר סיפורים. אבל אז מצאתי משהו שכתבתי כמה ימים אחרי שזה קרה והבנתי שלא דמיינתי ולא חלמתי וזה באמת קרה - נאנסתי. על ידי אדם אהוב, לא פחות.

רק בשנה האחרונה אני מתחילה להשלים עם מה שקרה לי. יש לזה השפעה עצומה על החיים שלי אבל לקבל את הכאב, גם אחרי כל כך הרבה שנים זו דרך להחלמה.

לפני שנה עברתי סדנא שעזרה לי להתמודד עם מה שעברתי. בלי להיות מודעת לזה, כעסתי על עצמי שלא נאבקתי, לא יכולתי לסלוח לעצמי. ואז, בשלב כלשהו הבנתי את מה שהלך לאיבוד עמוק בתוכי - אני חזקה. ועשיתי את מה שידעתי באותו הרגע, אם הייתי יודעת אחרת הייתי עושה אחרת. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מתנגדת, אולי הוא היה מכה אותי, אולי הוא היה הורג אותי, גם מקרים כאלה קרו בעבר - עדיות שלא זכו להגיע לקיר. עשיתי את הבחירה שלי באותה הרגע ואני חיה, ואני בסדר. והתגברתי ואני אוהבת שוב.

אני מקווה שהסיפור שלי יעזור, שאפשר אחרת - שיש חיים וחיים טובים אחרי. אני אשת מכירות אבל חשוב לי לציין את שם הסדנא במידה ורק מישהי או מישהו אחדת יוכלו למצוא בה את האמת שלהם.

לסדנא קוראים: מהות.

תודה שנתתם לי מקום.