לאחרונה חל בי צורך עז להוציא את החוויה שעברתי החוצה, להעביר אותה הלאה, אולי מישהי אחרת תשמע, אולי מישהי עברה את מה שאני עברתי, אולי למישהי אחרת זה יעזור.

עד לפני כשנתיים התגוררתי בקיבוץ, שם גדלתי מיום היוולדי, קיבוץ קטנטן, כמו משפחה, כולם מכירים את כולם.

קיבוצניקית אמיתית שאוהבת את חיי הקיבוץ ומתכננת להוליד את ילדי ולהמשיך את המורשת המשפחתית. בוקר אחד הכל התנפץ לי בפרצוף, חבר קיבוץ אחר, שאני מכירה כל חיי, שגדלנו יחד, משפחות קרובות, ממש כמו אח, פרץ לדירתי, בה גרתי לבדי, בזמן שישנתי, נכנס למיטתי בעודי ישנה וניסה לאנוס אותי, למזלי נאבקתי בו והצלחתי לברוח מהמיטה לפני שהוא ביצע את זממו, אך הוא המשיך לאונן במיטתי, ברחתי חצי עירומה לשבילי הקיבוץ במטרה לעזרה, אך ללא הועיל, הוא היה בטירוף, התקף פיסכוטי, השמיד את דירתי, את מיטתי, את הפרטיות שלי, את החיים שלי.

וזה עוד לא הטראומה האמיתית. החוויה שעברתי בקיבוץ ובמשטרה היתה משפילה עוד יותר, נהפכתי לתוקף בעודו הוא נהפך לקורבן, ריחמו עליו ועליי המציאו שקרים, עד היום לא ברור לי למה, אולי היה להם יותר קל להבין זאת כך.

התלונה במשטרה בוטלה תוך חודשיים בערך, אי שפיות זמנית, כמה עצוב" ומה עם השפיות שלי? נאלצתי לעזוב את הקיבוץ, את המשפחה והחברים בבושת פנים, פצועה, חבולה, שקופה.

מוקדש לכל אלו שנאלצו להתמודד עם תקיפה מינית בתוך חברה או קהילה קטנה, שלא האמינו להם, עד היום. אני כן מאמינה.