זה מוזר שהגעתי לאתר הזה ופתחתי עדות שנקראת "גילוי עריות" והוא כותב שם שהוא בן שלושים ובגיל ארבע שנים וחצי הוא עבר את מה שעבר ולרגע לא הבנתי אם אני כתבתי את זה ומתי.

גם אני עברתי התעללות בגיל ארבע שנים וחצי. כן קרו עוד דברים בחיים שלי שהביאו אותי למקומות הקשים בהם הייתי ועודי נמצא, אבל הכל מתחיל שם. אתם יודעים בטח. בכלל רציתי לכתוב במקום שיוכלו להגיב. אבל אני צריך לכתוב עכשיו, ובפורומים לוקח זמן עד שמאשרים.

אז אני כבר בן 31. השגתי כל כך הרבה בחיים. כמובן הכל בידיים ובזיעה שלי, כי אתם יודעים, לאנשים כמונו אין אף אחד בעצם, וגם אם יש זה עדיין לבד.

גם אני לא ישן וזה כבר לא שנה, זה כבר המון שנים. אני גם עושה הכל כדי לברוח מרגשות וזה כבר לא משנה אם הם חיוביים או שליליים. פשוט גדול עליי הלהרגיש הזה. וכבר אהבתי, ונאהבתי (לא שבאמת יכלתי לתת לזה להיות). אבל כמו שאמרתי, אני בן 31, ויש לי דירה ורכב ועבודה, ומקצוע שאני לומד ומחכה כבר לעסוק בו, ומשפחה נפלאה וחברים הכי טובים, ואני לבד. וכל החיים מה שהכי רציתי זה לאהוב, ואולי זה בגלל שאני לא יכול לאהוב את עצמי.

אני לא מסוגל.

פעם הייתי מסוגל. היו לי קשרים. היו לי חברות. אהבתי באמת.

אבל זה לא קורה יותר.

לא מסוגל יותר ליצור קשר עם בנות המין השני. כנראה שהסכנה בפגיעה גדולה מידי. (כן, איזו פגיעה? אני אמור כבר להיות מסוגל להגן על עצמי בגיל הזה)

אבל כל מה שיש בי זה אלימות וכעס. כשאני מרגיש אותם אני מרגיש בטוח.

איך הוא הושיב אותי על הרגל שלו, ועשה מה שעשה.

איך הרגשתי אשם כל החיים.

איך אני עדיין בוחר להעניש את עצמי.

איך אני יודע שאני יכול להרוג בידיים חשופות. מי מכם שקורא את זה אולי מכיר את הידיעה הזו. יש פשעים שיכולים לקבל רק עונש מוות. חבל שזה לא כך.

חבל שאם הייתי הולך לנקום זה היה כנראה גומר לי את שארית החיים.

רצח בכוונה תחילה זה מאסר עולם לא?

אני כבר לא אוכל לנקום. אני יכול רק לנסות לשקם את החיים שלי.

כמו שאמרתי - לכאורה הכל בסדר, אבל אתם יודעים איך זה שהכל רקוב בפנים.

המשאלה היחידה שלי היא לא להיות לבד עם זה יותר. האם יש שם מישהי שבכלל תוכל לקבל אותי ולהתמודד איתי? כנראה שלא אדע. לא אדע כל עוד לא אהיה מסוגל לאהוב את עצמי.

אבוד עכשיו. זו העדות שלי. לצערי רב בני האדם לא מסוגלים להבין (או בעצם בעיקר לא מסוגלים להכיל דברים כאלה - קשה להודות בפני עצמך שיש כזה רוע בעולם).

כבר רבע לארבע בבוקר. הלילה כבר לא אשן.

אולי יום אחד כן. אולי.