אהוב ליבי נאנס.

בידי אביו.

כל ילדותו.

והוא עוד חשב שזו אהבה.

לפעמים בלילות אני רוכן לנשק שפתיו העדינות

ואז אביו נכנס למיטתנו, מחליף אותי

ואהובי שרואה את פרצופו

עוצם את עיניו כדי לברוח מהסיוט

או שהוא נושך אותו בפראות

ומעביר אלי קצת מכאבו

אני רוצה להיות שם, לגונן עליו

איך לא שמרו על פרח כזה?

הפחד שלו עובר אלי.

והזעם!

הייתי מרסק כול עצם באותו גוף שעיר ומיוזע

בעצם גם אני מפחד מכדי להילחם

הרי אנחנו יודעים איפה הוא גר,

איפה הוא חי חיים שלווים

בבית חדש, עם אישה חדשה, עם ילד חדש

אהובי עודנו ילד

עם חיוך שובב

ואותו צורך נואש

באהבה

שתמלא אותו, תגרש את הפחדים

שתשחרר את הכעס ותמיס אותו

תודה שלא הייתי שם