הדברים שכואבים לי יוצרים מערבולת אצלי בראש, הכול מסתחרחר אני לא יכולה לשמוע יותר, לא רוצה לשמוע יותר את הכאב, את הכאב ששורף אותי, את הכאב שמאיים להתפוצץ כל רגע, הריאות כואבות והרקות דופקות, אני בוכה ובוכה, כבר שבועים שאני בוכה.

וזה לא שקרה משהו מיוחד הכול רגיל, אבל כל כך הרבה שינויים, עברו כבר שנים מאז שהיה לי "חבר" לא שאפשר לקרוא לקשר ההוא קשר, אני כותבת כי חברה אמרה לי שאולי אם אני אכתוב ואוציא את הכאב בכתיבה הדברים יראו אחרת ויהיה יותר קל להתמודד, איני מסוגלת לכתוב שזה קרה בכלל אבל הרגשתי כה קטנה באותו רגע מגעיל, והמסכן הזה בכלל לא היה באשמתו, היינו שנינו קטנים, הוא רצה חברה ואני לא רציתי אף אחד אבל היא אמרה לי שאני מגעילה, היא לחצה עלי להיות איתו.

כל כך כואב לכתוב את זה ולחשוב את זה, ואולי זה לא נכון והכול בראש שלי, המקום הזה עשה כל כך הרבה רע, ואני מניחה שהם בכלל לא יודעים כמה רע הם עשו.

הוא רצה לגעת בי ולא הייתי מסוגלת שמישהו יתקרב אלי לגוף, הוא רצה לראות אותי ולא הסכמתי להוריד שום בגד לידו, כל כך פחדתי, היו לי הסיבות שלי, אבל היא אמרה שאני חברה רעה, היא אמרה שאני לא יודעת להיות בקשר, היא בכלל לא שאלה אותי כלום אז נתתי לו, נתתי לו מה שהוא רצה, ושתקתי, והוא לא הבין את התגובות שלי, הוא לא יכל להבין, נתתי לו יד חופשית, שנינו היינו ילדים, אני כן מרגישה אשמה , ובמקרה הזה זה נכון אבל זה לא משחרר אותי ולא עוזב, חברה שלי שאלה אותי איך יכול להיות שלמשהי חמודה ויפה לא היו אפילו מחזרים .כמובן שעניתי לו שאני לא רואה את מה שהוא רואה , ושאני מגעילה ורעה, העובדה היא גם שלא היה וגם שלא רציתי, כול הקשרים נראו לי אותו דבר, המילים שלה כואבות יותר מהעובדה ששכבתי לידו ולא יכולתי להגיד כלום, כי אני חייבת להיות טובה, הפגיעה שלה צרמה לי יותר מכל, סמכתי עליה, היא הייתה אומרת לי שאני צריכה לעמוד על שלי, לא לתת לאיש לפגוע בי ובאותה נשימה היא הרצתה לי שאני חברה גרועה ושאני צריכה להיות איתו קצת יותר, היא לא שאלה מה זה אומר מבחינתי או למה איני רוצה להיות איתו, היא אמרה לי להגיד לו כן, היא אמרה לתת לא לאט לגעת בי, היא אמרה שכך זה בין בני זוג והייתי קטנה בכלל לא רציתי אותו, הוא היה ידיד שלי ולא מעבר, זה לא רק עדות מהכאב הזה זה הכול אני רוצה לנקות את הראש אני רוצה להתחיל את הכל מהתחלה, בלי להזדקק לאיש, המילים שלה כל כך חרוטות לי בראש וצורמות לי, המאבק שלי להישאר נאיבית היה כדי להמנע מהמציאות היא כואבת לי מדי, המודעות כל כך קשה. חבר שלי אמר לי שאני צריכה לעבוד על עצמי הוא צודק יש לי הרבה דברים להשלים, לא מגיע לו מישהי כמוני. אני צריכה לסדר את הכול קודם. איני מאשימה את אותו ילד בדבר. איני מסוגלת להגות את רצף המילים, לא מסוגלת להגות אותם בקול לא מסוגלת ללחוש אותם, הוא לא עשה כלום, הוא היה ילד בדיוק כמוני, אני לא רוצה להאשים אף אחד. לימדו אותי שיש לי מאה אחוז אחריות אבל איני יודעת מה עשיתי לא בסדר ואני רוצה לדעת, אני יודעת שאני לא בסדר , שאני אשמה, שאני דוחה, שאני מגעילה, חבל שבאותה שנה לא הצלחתי למות.