אני עברתי אונס מצד האבא החורג שלי במשך 12 שנה.

אני זוכרת את הפעם הראשונה, שהוא קרא לי לבוא לחדר, והאחים שלי היו בבית, נכנסתי לחדר, הייתי בסך הכול בת שש, הוא אמר לי להתפשט, התפשטתי, הוא אמר לי להיכנס למיטה, נכנסתי, הוא גם נכנס ועשה את מה שעשה ואחרי זה הכניס לי מכות רצח.

כך היה בכל יום עד גיל 17, כל יום שבו סבלתי.

כשהייתי קטנה, אמא שלי הלכה לעבוד והוא נשאר לשמור עלינו. כעבור כמה שנים זה היה קורה כם בלילה.

אני זוכרת עוד אירוע, זה היה כשהייתי די גדולה, הוא אנס אותי בברוטאליות.

אני לא יודעת איפה אמא שלי הייתה בכל הסיפור הזה, יכול להיות שהיא ידעה ויכול להיות שלא. ולהגיד את האמת, גם לא כל כך איכפת לי.

היחסים בינינו אף פעם לא היו טובים ואף פעם גם לא יהיו.

הוא גם היה מאיים עליי, הוא היה אומר שיהרוג אותי אם אגיד משהו.

הוא היה מכריח אותי לשתות עד שהייתי מתעלפת. לפני שמונה חודשים סיפרתי את הכול. הייתי במצב אובדני מאוד חמור ולא יכולתי יותר לחיות עם זה, אז החלטתי לשים לזה סוף.

והיום רע לי הרבה יותר. לא נראה שלמישהו באמת אכפת. לאף אחד.

כל החיים הייתי לבד ועצובה ואני עדיין לבד ויותר לבד. כי אף אחד לא מסוגל להבין אותי ואת הסבל שלי. רע לי, ממש רע לי.