בבית הספר היסודי היה מרכז קניות קטן ובו חנות של ממתקים וגרעינים, זוג המוכרים המבוגר, ניצולי שואה, היה משרת את ילדי בית הספר הנלהבים לצאת בסוף היום בדרך הביתה. למוכר קראו הגבוה, גבר רזה וגבוה שנראה לי אז מאוד זקן עם שיער לבן, מין סבא. בסוף היום היינו הולכים עם כמה אגורות לקנות קרטיב, קרמבו או מסטיק. היינו מתגודדים סביבו ומושיטים את היד עם הכסף וצועקים מה שאנחנו רוצים. לפעמים היה בוחר יד אקראית מושטת ומניח בה מסטיק מבלי לקחת כסף, מתנה. כך התפתחה בכל אחד מאיתנו מין ציפייה להיות הילד הנבחר מדי פעם. פעם אחת, הייתי בת שמונה בערך, תפס את ידי ובמקום לשים בה מסטיק, שם אותה על איבר מינו במקום שהיה מוסתר. אני הרגשתי משהו קשה וארוך כמו צינור ולא הבנתי על מה הוא מהדק לי את היד. רק הרגשתי שמשהו לא בסדר אז משכתי בכח את היד וברחתי מהחנות. זו היתה הפעם האחרונה שקניתי שם עד סוף היסודי. אבל גם לא סיפרתי לאף אחד כי הרגשתי אשמה שנתתי את ידי מלכתחילה.

כשהייתי בת 12 בערך, הלכתי ברחוב שלי בדרך הביתה כשעצר לידי רכב והנהג שאל איך מגיעים לאיצטדיון. השאלה נראתה מוזרה כי למרות שיש איצטדיון קרוב, קשה לטעות דרך השכונה שלנו. התקרבתי אל החלון בכדי לנסות להסביר לו ואז ראיתי שהמכנס שלו מופשל והוא מאונן תוך כדי שהוא מדבר איתי. נאלמתי. הסתובבתי והתחלתי ללכת הביתה. הוא המשיך לעקוב אחריי כמה מטרים ולנסות לדבר. אחרי כמה שניות פשוט המשיך לנסוע. בכל הזמן שדיבר, זה היה דיבור רגיל על איך להגיע לאיפה שהוא צריך. גם שהבחין שראיתי מה הוא עושה ושהשתתקתי המשיך לשאול, כאילו אין קשר בין מה שהוא עושה בידיים ובין מה שהוא אומר. גם על זה לא סיפרתי לאף אחד עד לגיל הבגרות.

בגיל 16 נסעתי למרכז העיר להסתובב, כך הייתי עושה די הרבה. במהלך השוטטות התחיל לשוחח איתי גבר כבן 30. כבר על ההתחלה אמרתי לו שאני לא מעוניינת בקשר רומנטי אם הוא מנסה להתחיל איתי. הוא אמר לי שוב ושוב שזה ממש לא מה שהוא רוצה, אני מסקרנת אותו וכיף לדבר איתי והוא רוצה להמשיך להסתובב איתי. קניתי. המשכנו להסתובב, הגענו לשפת הים, ישבנו על ספסלים ודיברנו על כל מיני דברים. כל הזמן הוא החמיא לי על הדעות שלי ועל החכמה שלי ולאט גם התחיל לדבר על המראה שלי. משם התחיל גם קצת לגעת. בהתחלה מין נגיעות תמימות כשהוא מלווה חיבוק קל באמירה תמימה "כמה שאת חמודה" או משהו דומה. הוא הציע שנרד ממש אל החוף ובשלב כלשהו עברנו במעבר קצת חשוך, מן מסדרון דרך מלתחות. שם ביקש לשים עלי יד והדגיש שזו רק חיבה חברית והיה לי לא נעים להגיד לו לא. והיד הפכה לחיבוק יותר חזק ושם גם נצמד אליי. בשלב זה אמרתי לו להפסיק ושאני רוצה ללכת הביתה. הוא התחנן ואמר שהוא כבר דלוק ומגורה ושאני אעזור לו. ביקש לקחת לי את היד ולשים על איבר המין שלו אבל סירבתי אז ביקש שרק אלטף לו את הבטן. וכך אנחנו עומדים במעבר החשוך למחצה, הוא מאונן ואני מלטפת לו את הבטן, לא מסתכלת על מה שהיד שלי עושה. ואני רק רוצה שזה יגמר. אפילו כשעבר שם מישהו באמצע התביישתי לבקש עזרה. התביישתי שנפלתי בפח, התביישתי שהוא הצליח להוליך אותי שולל ובסוף גם שפעלתי מתוך דחף לרצות ולא לאכזב אותו אפילו שהוא "אף אחד" בשבילי". מוזר. על זה היה לי הכי קשה לספר.

היו עוד מקרים אבל אלו ששמתי בעדות הם המקרים בהם לא צרחתי ולא תקפתי בחזרה ולכן בהם נשארתי הקרבן לנצח.