אני היום בת 30. אני לא יודעת ממש מתי זה התחיל וכמה פעמים זה קרה. עד לפני כשנה לא התייחסתי לזה. אני לא יודעת אם בגלל שלא זכרתי את זה או שזכרתי והתעלמתי ממה שזה. בכל מקרה אחרי שהבנתי את זה, הבנתי שהיו עוד מקרים. בהתחלה הבנתי שבעלה של דודתי פגע בי. אני זוכרת שלושה מקרים. אני מקווה שלא היו יותר מכך. אחר כך הבנתי שגם הפועל ששיפץ בבית שלנו פגע בי - פעם אחת למיטב זכרוני. למקרה השני אני פחות מייחסת חשיבות כי הוא טופל מבחינתי - כשאמא שלי גילתה על זה היא פנתה למשטרה והוא נאסר לכשנתיים. לא שזה הכי טוב, אבל ההרגשה שהייתה התייחסות נאותה מצד אימי מקלה עליי. המקרה הראשון הוא הפוגע העיקרי. מאחר וזה במשפחה והמשפחה אינה רוצה להתמודד עם זה כראוי כדי לא "לפגוע" באחותה של אימי (אישתו של הפוגע) ובילדים שלו. בשנה האחרונה אימי הפסיקה להזמין אותו רק בגלל שהיא פוחדת שאני אפוצץ את העניין מולו ולא בגלל שהיא באמת לא רוצה להזמין אותו. אני חושבת שהשלב הקריטי ביותר בהחלמה שלי יהיה שאימי תתעמת איתו ותגיד לו שלא יראה את פרצופו בשום אירוע משפחתי כי הוא פגע בבת שלה - בי. ואני רוצה גם שכל המשפחה תדע מזה (חלקם כבר יודעים) ושכולם ינדו אותו והוא ירגיש מושפל ובודד.

אני רוצה שיידעו על המקרים הנוספים. אני יודעת שהוא פגע גם בבת-דודה שלי, ויש לי חשש גדול שהוא פגע גם בבנותיו ומי יודע במי עוד. אני רוצה לעצור את זה וכרגע לא יודעת איך - מקווה שאצליח.