כשהייתי בת שבע דוד שלי הושיב אותי על הברכיים בזמן ששיחק במחשב אצלנו בבית והכניס לי יד לתחתונים, הוא נגע ושאל אם זה כיף ואני לא הבנתי שמשהו פה לא בסדר.

כשהייתי בת שמונה אחי החורג התחיל פתאום לשחק איתי משחקים מיניים, נשיקות עם לשון ודברים כאלה, הוא היה עושה לי "אווירון" ואם רציתי שוב הייתי חייבת לתת לו נשיקה.

מתישהו זה התחיל להיות גרוע יותר והוא ביקש ממני ללקק את איבר מינו והוא את איבר מיני.

אני עד היום לא סולחת לעצמי למרות שאני כבר מבינה שלא הייתי אשמה.

כשהייתי בת 12 התיישב לייידי גבר דתי ושם את היד שלו על הירך שלי, התכווצתי במקומי אבל לא העזתי להזיז לו את היד או להגיד שום דבר, לא הצלחתי לזוז.

בגיל 14 אני הולכת בערב עם חברות לקניון ומסתכלת בדברים בחנות, באיזשהו שלב הבחנתי בכך ש"התיק של האישה מאחוריי" כל הזמן משפשף לי את הישבן, הסתובבתי וגיליתי שזה בכלל לא תיק אלא יד של גבר שעמד מאחוריי וחייך חיוך גדול ולזמן ממושך (עד שהבחנתי) הכניס את היד לכיס המעיל שלו ונגע בי. לא העזתי לומר כלום, רק זזתי בשקט למקום אחר. נשבעתי לעצמי אחרי אותו מקרה שאני לא יכולה להמשיך לשתוק ככה. עד היום אני לא שוכחת את החיוך שהיה דבוק לו על הפרצוף.

באותה שנה הלכתי עם חברה ופתאום נער שעמד מאחוריי נתן לי סתירה בישבן, צרחתי עליו שיעוף מפה והוא והחברים שלו ברחו תוך צחוק מתגלגל.

בגיל 18 אני שוב מבחינה שהגבר שיושב לידי באוטובוס שם את היד שלו על הרגל שלי, הפעם עברתי בשקט למקום אחר.

זה קרה לי שוב בגיל 22.

בגיל 26 אני נוסעת מאוחר באוטובוס יחסית ריק ופתאום מבחינה שהגבר שיושב בספסל לידי כל הזמן מסתכל עליי, אזרתי באיזשהו שלב אומץ והסתכלתי לעברו ואז הבחנתי שהוא ממש נוגע בעצמו, שוב עברתי מקום בלי לומר מילה.

היום אני מבינה שמה שעברתי בילדות ואיך שהתייחסו, או יותר נכון לא התייחסו, לזה השאיר אותי אילמת.