היום אני בת 16.

אז הייתי בת חמש כשזה קרה, על ידי סבא שלי. אהבתי אותו מאד, הוא תמיד היא מביא מתנות, תמיד שמח.

ואז זה התחיל ואני לא אפרט כי זה מביך אותי, לא הייתה החדרה למזלי. אבל זה היה ניצול מיני, כי הסכמתי. וזה הדבר שהכי מטריף אותי, המחשבה שנתתי לו לעשות את זה. וזה מכניס לי מחשבות לראש שאני זו החולנית. בתת המודע שלי אני יודעת שזה לא נכון, ובעצם אני לא הסכמתי בכלל כי איך אפשר לדעת מה רע ומה טוב בגיל חמש אפילו אם מסבירים לך ההורים. הוא נפטר אחרי תקופה מסויימת. לאט לאט, התחלתי לחשוב על זה אחרי שנים של הדחקה, אבל לא חשבתי על זה בצורה של "אוי זה קרה לי!" אלה היו מחשבות של "פלאשבקים" כאלה, אי אפשר להסביר את זה.

בערך בגיל 11 אני חושבת, התחלתי להבין מה קרה וזה הכניס אותי לדיכאון. את ההורים שלי אני לא אשתף למרות שאולי הם יודעים אך אינם יודעים מה לעשות בעניין, הוא הרי מת.

אולי אני אקח עזרה מהאיגוד מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית. אם אפשר לקרוא לזה תקיפה. זאת העדות שלי.