אומנם עברה כמעט שנה מיום שהגשתי תלונה. אני הולכת לשיחות ומקבלת המון תרופות ובכל זאת קשה לי מאוד, כאילו שזה היה אתמול.

אני הולכת לעבודה בקושי, פשוט אין לי חשק לקום בבוקר אבל אין לי כרגע ברירה. חברה שעבדה עם אותו אדם שפגע בי חוזרת ואומרת שחבל שלא סיפרתי לה, היא כועסת שהתלוננתי, היא אומרת שדברים כאלה היה צריך לסגור בינינו, אני לא מבינה איך אפשר לומר דברים כאלה לאשה שעברה אונס והטרדות מיניות במקום העבודה.

אני מרגישה מפורקת ולא פעם מיואשת מהחיים, למה אנשים מחטטים בפצעים שלא יגלידו כנראה לעולם?