איך מרגישים אחרי דבר כזה? כעס? עצב? השפלה? אכזבה? כאב? עלבון? גועל? בושה? אשמה?

הלוואי והייתי מצליחה לענות על השאלה כל מהזאת, כי אני כבר לא מרגישה. אני לא מסוגלת להרגיש כלום.

אני רוצה. אני מנסה לכעוס עליכם: החבורה של הבנים שאנסה אותי. ניסיתי לכעוס עליכם, ולא הצלחתי.

ניסיתי להיות עצובה, והצלחתי להוריד קצת דמעות, אבל הן עלו לי במאמצים רבים.

השפלה? לא, לא הייתה שם שום השפלה.

אכזבה הייתה רק קצת, מהתמימות שלי. באמת חשבתי שאתם חברים שלי, "ממש כמו אחים".

אבל הכל ברמה כל כך שטחית. לא כמו שאמור להיות. שום דבר לא חד. הכל מעומעם.

ניסיתי לכאוב, רציתי שיכאב לי, והפיתרון היה לחתוך. לחתוך את עצמי בשביל להרגיש.

אחר כך ניסיתי לקצת כדורים, להפסיק את החוסר רגש, לנסות להרגיש, משהו. כלום לא עבד.

אתם הרסתם אותי. שברתם אותי. פרמתם אותי. אני מאשימה אתכם.

מאשימה אתכם, כי בגללכם הפכתי מבן אדם אוהב, שמח, אכפתי, חברותי, יפה, ואהוב, למין יצור שונא, אפאתי, סוציומט, מכוער ושנוא.

מי יתן ותשרפו בגיהנום.