זה לילה שלא אשכח בחיים, אני, כולי ילדה, פשוט ילדה, שאחרי חודש מהמקרה "חגגה" 15, הייתי עם החברים והחברות למטה, חופש סוכות, יושבים בסוכה שהבנים בנו, בסה"כ בנים ובנות בני 15-16, בצפר חדש, שכבה חדשה, יושבים בסוכה, מדברים וצוחקים, אני ועוד שתי חברות הלכנו לסיבוב להיות קצת בשקט מכל הרעש והצחוקים שהיו בסוכה ותפסנו פינה באזור, ישבנו ודיברנו, פתאום הגיעו שלושה ידידים של החברות שלי, שגדולים מאיתנו בשנתיים שלוש - בני 18. לא הכרתי אותם ,וגם לא רציתי להכיר הם הגיעו שתויים ומסריחים. תמיד התרחקתי ישר מילדים כאלה אבל הם פשוט התיישבו ודיברו עם החברות שלי. אני הרגשתי לא בנוח כי הרגשתי שאחד מהם, שהתיישב לידי, כל הזמן נצמד אלי ונוגע לי בגב ומלטף אותי, ורציתי לחזור לסוכה ולהיות עם החברים והחברות שלי. אותו ידיד של החברות שהיו איתי נדחף אלי, ואמר שהוא ילווה אותי לסוכה, איפה שהחברים נמצאים, אמרתי לו שזה בסדר, אני יכולה ללכת לבד ושהוא לא צריך לבוא, אבל חברה שלי אמרה שהוא יבוא איתי, שאני לא אלך לבד. ואז הכול התחיל.

בדרך הוא התחיל לגעת בי, הוא נעצר ותפס אותי ופשוט הדביק אותי על המכונית שהייתה לידנו, הוא נישק ונגע ואמרתי לו שיפסיק אבל זה לא ממש הזיז לו, בנוסף לכך שהוא גם היה שתוי, ואז חברה שלי התקשרה אלי לשאול איפה אני, די הצילה אותי מהסיטואציה הזאת, אבל איך אומרים, לא כל יום פורים.

בפעם השנייה כבר לא היה מי שיציל אותי, אחרי שחברה שלי התקשרה הוא הפסיק והלכתי לסוכה. ישבתי עם כולם, דיי בהלם ממה שהיה, השעה הייתה כבר בסביבות שלוש וחצי לפנות בוקר, חזרנו כולם הביתה, והוא חיכה לי מתחת לבית, לא היה לי מושג איך הוא יודע איפה אני גרה, לא הכרתי אותו לפני אותו לילה, ליד הבית יש כזה מקום עם שיחים כאלה. מקום מצוין בשבילו לעשות את מה שהוא תכנן. ניסיתי להתנגד, לא כ"כ הלך, הוא היה כ"כ חזק והוא לא היסס בכלל להשתמש בכוח הזה. והוא לקח אותי לשם, גם כשבדרך המשכתי וניסיתי להתנגד. הגענו למקום שהוא רצה ואז הוא עשה את זה עד הסוף הוא הוריד אותי לרצפה ונשכב עלי,רק מהריח של האלכוהול נגעלתי, אבל עוד יותר מהמגע הזר שלו בגוף שלי. הוא החל לנשק אותי ולנשק ולנשק וכל פעם הזכרתי לו שהוא שיכור ושהוא יצטער על זה ושכדאי שהוא יפסיק עכשיו לפני שיקרה משהו יותר גרוע, אבל זה לא ממש עניין אותו, במיוחד כשהשליטה בידיו, ברגע שהתחלתי לצעוק, הוא הוציא את הסכין. אז הבנתי שבאמת עדיף לשתוק, ולתת לו לגמור עם זה כמה שיותר מהר. אבל זה הרגיש כמו נצח. הוא נישק ונגע ולאט לאט התחיל לרדת למטה, התחיל להוריד את המקטורן שלי ואז את החולצה, התחיל לנשק וללטף את החלק העליון, ומהר מאוד הוא גם הוריד את החלק התחתון. כל הגוף שלי השתתק.הייתי בהלם מוחלט. רק דמעות דמעות, דמעות ודמעות. ניסיתי להתנגד אליו שוב, אולי יש עוד סיכוי, אבל זה הוא הצמיד את הסכין לגרון שלי והבנתי את המסר טוב מאוד. פשוט לשתוק ולתת לו לגמור.

ואז הרגשתי את זה, בתוכי. פשוט כאב עצום שבחיים שלי לא הרגשתי ולא חשבתי שאני ארגיש. הוא החזיק לי את הידיים חזק כדי שלא אזוז או אנסה להפריע לו והתחיל לנשק אותי שוב ותוך כדי זה הוא פשוט מכניס ומוציא, מכניס ומוציא. כ"כ התפללתי באותו רגע שכל זה ייגמר כבר, אבל הכאב רק הלך והתגבר, והוא גם הגביר את הקצב, הנשימות שלו הלכו וגברו, וריח האלכוהול שלו כבר לא הפריע לי, הגוף שלי פשוט השתתק. הייתי בהלם. כאב לי. מאוד. לא חשבתי שאי פעם דבר כזה יקרה לי.

אחרי דקות ארוכות של כאב עצום הוא גמר. נישק אותי שוב, קם, סגר את המכנסיים שלו והלך. בלי שום מילה. נשארתי שם לשכב מספר דקות, מנסה לעכל את מה שקרה, אבל לא הצלחתי, סגרתי את המכנס שלי, התלבשתי וחזרתי הביתה. זאת הייתה נראית דרך כל כך ארוכה שלא נגמרת.

הריח שלו, המגע שלו, הפרצוף שלו, הנשימות שלו, כל מה שהוא עשה עדיין לא עוזב אותי. אני עדיין לא מצליחה להבין איך ילדה, נערה בת 15 כמעט, שחזרה הביתה מיציאה פשוטה עם חברים, נקלעה לכזה מצב. ועוד עם בחור בן 18 שבעצם עוד שניים מהחברים שלו, שהיו באותו ערב, לומדים יחד איתי. והם עוד מעזים בבית הספר להסתכל לי בעיניים. הם צריכים להתבייש.

לאחר קצת פחות מחודש, מספר חברות ראו שעובר עלי משהו. ארבע חברות שלי יודעות על זה. אבל כמה שמדברים, כמה שמנסים, זה לא נעלם. אותה תמונה בראש של אותו הלילה, אותו הכאב, פשוט לא עוזב. רק אחרי שסיפרתי לחברות שלי הבנתי באמת שעברתי אונס. עד היום, כמעט אחרי חצי שנה אני עדיין לא עיכלתי עד הסוף שעברתי אונס. אבל עם הזמן, מדברים ומנסים להשלים עם מה שקרה, זה מקל על ההרגשה המגעילה שעדיין יש בגוף ובנפש. אבל זה לא מעלים, וההרגשה הזאת גם לא תיעלם אף פעם.

בבית הספר היועצת רואה כבר תקופה מסוימת שעובר עלי משהו, אבל ברגע שמספרים כזה דבר למבוגר, זה ישר ללכת למשטרה. משטרה זה מחוץ לתחום. כל החקירות וההליך המשפטי הזה. גדול מדי, צריכים להיות מספיק חזקים בשביל ללכת ולהתלונן. מי שמספיק חזקה שתתלונן!

לא לשמור בבטן. כי עם הזמן זה רק מחמיר. הזמן לא מרפא בקטע הזה. הזמן פה משחק לרעה. והיזהרו ואף פעם אל תסתובבו לבד ואל תגידו "לי זה לא יקרה".