אני זוכרת שפעם שמעתי איפשהו על אישה שאנסו אותה במהלך החיים 12 פעם וחשבתי לתומי, לא יכול להיות שאישה אחת תעבור דבר כזה כל כך הרבה פעמים. כמה שאני מבינה שטעיתי, אני עצמי עברתי כל כך הרבה התעללויות מכל מיני סוגים. את ההטרדות המיניות כבר הפסקתי לספור, איכשהו כבר הגעתי להשלמה עם העובדה שהטרדות מיניות הן דבר שגור ואולי רק כך אני יכולה להמשיך לשרוד בעולם הזה. קרו לי כל כך הרבה דברים אבל אני אספר בקצרה את ההתחלה ואת הסוף.

כשהייתי בת 17 יצאתי עם בחור בן 19 , נורא התלהבתי מזה שהוא היה מבוגר ממני וגם מזה שהוא בכלל רצה לצאת איתי, כי כל החיים הרגשתי מכוערת כל כך. סבלתי מדיכאון מגיל 13 ובזמנו בכלל לא הבנתי שזה דיכאון ושאני לא אמורה להרגיש כך. הבחור הזה ניצל את החולשה שלי, ניצל את העובדה שכמהתי לתשומת לב ושבכלל חיפשתי אהבה, מצאתי רק סקס.

הוא היה הבחור הראשון שאיתו שכבתי והוא התייחס אליי כמו זבל. הוא התעלל בי נפשית ומילולית ואני כל הזמן חזרתי לבקש עוד, עד שבשלב מסוים הבנתי ש"אני לא שווה יותר מאשר זיון ללילה", סוג של אפקט פיגמליון אם תרצו לכנות את זה. בכל פעם שחיפשתי אהבה לקחו ממני את הגוף שלי, ניצלו אותי כשהייתי שיכורה, סיממו אותי, שיקרו לי, את רוב הדברים אני אפילו לא זוכרת ואם לומר את האמת אני לא יודעת אפילו להגיד עם מי או עם כמה שכבתי.

גברים טובים בלנצל חולשה, אף פעם לא הבנתי למה לבנאדם לעשות את זה, רק כי הוא יכול? כך חייתי בתחושות האלו שזו אשמתי ושאני זו "שמשדרת" רק סקס, כשבכלל מבפנים רק רציתי שמישהו יראה כמה שאני באמת יפה! וכמה יש לי לתת!! וכמה מגיע לי לקבל.

שש שנים חייתי כך, עוברת מניצול לניצול, מהתעללות אחת לאחרת, עד הפעם האחרונה שהייתה לפני כשישה חודשים, יצאתי לפאב ובחור אחד התחיל איתי, התחלנו לדבר והוא ביקש שנצא החוצה מן הפאב, בחוץ לא היה אף אחד חוץ מאשר הקירות. הוא אמר לי שהוא חושב שהוא יכול לאהוב אותי ושהוא רואה כמה שאני מדהימה ואני נשביתי במילים האלה - מילים שכל כך רציתי לשמוע, הוא הצמיד אותי לקיר והתחיל לנשק אותי ולגעת בי, חשבתי שזה מה שאני רוצה. קבענו להיפגש (מטומטמת שכמותי).

שבוע לאחר מכן הגעתי אליו הביתה, חשבתי שנדבר, חשבתי שנכיר, האמנתי לו שהוא באמת ראה בי משהו, אבל איך שהגעתי אליו הוא זרק אותי על המיטה והפשיט אותי, לא רציתי לשכב איתו אבל גם לא אמרתי לא ופשוט התנתקתי וחיכיתי שכל העניין יגמר, באיזשהו מקום מרוב שכבר פגעו בי, זה היה נראה לי נורמאלי לשכב עם מישהו בלי לרצות את זה, בלי להיות שלמה עם זה, כאילו אני רק חור ולחכות שזה ייגמר. זה לא נורמאלי!!! וזה אסור!!! הוא לא השתמש בקונדום שזה הכי נורא, כי אז בכלל הרגשתי מחוללת, מטונפת, מזוהמת.

החוויה הזאת ריסקה אותי כבר לחלוטין, הסתגרתי בבית ולא יכולתי לדבר או לחשוב או להגיב, למזלי אני בטיפול פסיכולוגי ולמרות הטיפול ובעזרתו זה דבר שהיה קשה לי מאד לצאת ממנו. להבין שאסור שיתנהגו כך לאף גבר ולאף אישה! כל אדם הוא עולם ומלואו שצריך לכבד! ובכל אדם יש משהו יפה שצריך להעריך, וגם אם האדם חלש, אסור לנצל את החולשות שלו.

היום אני בת 23 ולמזלי עיבדתי את זה, ואני חיה קצת יותר טוב וקצת יותר בשלום עם עצמי. חשוב לי לספר את הסיפור שלי כי הוא סיפור שנוטה להיות בגוונים האפורים של תקיפות מיניות, מצד אחד אי אפשר להגדיר חוקית כאונס את כל הדברים שעברתי, מצד שני, איך אני אמורה לקרוא לזה??? גם ניצול של בחורה כשהיא שיכורה או מסוממת הוא אונס בעיניי.