עברו כבר שבע שנים מאז שהיא איננה. הדחקתי זמן רב את הדברים שאספר כאן. הכרתי בחורה יפה עם עצב אין סופי בעיניים, הבנתי שעברו עליה חיים לא קלים, אבל לא שיערתי שהם היו כ"כ אכזרים, לקח זמן אבל, אט-אט היא נפתחה והתחילה לשתף אותי בעבר שלה, אבא שלה גזל באכזריות ללא גבולות את ילדותה ותמימותה, אימא שלה הייתה אישה קרה כקרח, שרק העבודה עניינה את התחת שלה (זה היה הביטוי שהיא השתמשה בו.

זה הרס את חייה, היא נכנסה לדיכאון עמוק וחוסר רצון לחיות. היא עברה פלאשבקים קשים מנשוא, שגרמו לה לניסיון התאבדות. אשפזו אותה בכפייה במחלקה סגורה, אבל הטיפולים לא עזרו להקהות את הכאב הפנימי שלה.

אחותה הגדולה נחלצה להציל אותה ולקחה אותה תחת חסותה, זה היה בערך בגיל 16, בתקופה הזאת אני נכנס לתוך חייה. במשך הזמן חשבתי שהיא מצליחה להתגבר על מה שהיא עברה, אבל טעיתי. כמה חודשים לפני הגיוס לצבא היא שמה קץ לחייה, כמעט בת 18 במותה. מאז מלווה אותי תחושת האשמה, שלמרות שתמכתי בה בהמון חום ואהבה, לא עשיתי די להציל אותה מהעבר שלה.

אני מאמין שהמלאכים שומרים עלייך למעלה, ואתם ביחד מאושרים. שלך ,