תמיד היו בי הטיפשות הזאת והפה הגדול שלי לספר, לא בשביל שירחמו עליי, טוב אולי קצת, אבל המטרה העיקרית הייתה שיתייחסו אלי שונה ובכבוד לאחר כל מה שעברתי, שאולי ככה לא יגעו בי יותר כי אם אספר שעברתי מה שעברתי ככה יאהבו אותי יותר וירחמו עלי, הנה, כן אמרתי את זה שירחמו עלי. בדרך כלל אני לא אוהבת שמרחמים עלי אבל עמוק בפנים זה משהו שחסר, תשומת הלב הזו, אפילו אם היא באה דרך רחמים העיקר שהיא מגיעה כי תשומת הלב שהייתי רגילה אליה זה מין.

אז גם כן אני והפה הגדול שלי סיפרתי לא לאחד ולא לשניים. הייתי מספרת כמעט לכל קשר שהייתי נכנסת אליו על מה שעברתי, על התעללות המינית, על זה שאחרי זה שנאתי את עצמי ונתתי לכולם, אבל לכולם לגעת בי וכן אפילו לשכב איתי ואיך היום השתנתי ואני לא יכולה שנוגעים בי. את כל זה אמרתי לכל מערכת יחסים שהייתי מתחילה וכן זה נגמר בכי רע כי כנראה שיש דברים שצריך לשמור בלב כי האנשים האלה הבינו הכול לא טוב, כנראה ולמרות הסיפור שלי, הם ניסו אך ורק לגעת בי. זה היה בהזמנה למסאג" ומשחקים בפלייסטיישן ונגמר בדחיפת ידיים לתחתון או חיכוך עם זקפה. ועם כולם אפילו לא התנשקתי מרצון, תמיד ניסיתי להתחמק מנשיקה כי כבר ראיתי איך זה יגמר. עד היום אני נגעלת מנשיקות. הייתה נשיקה אחת שבאה כמעט מרצוני, הייתי במועדון כשהתחשק לי להתפרע קצת עם איזה מישהו אבל זהו, זה התחיל ונגמר בנשיקה, ושמחתי שעשיתי את זה כי ידעתי שזהו, אני אנשק אותו ולא אראה אותו יותר אף פעם אז זה עודד אותי, שלא יהיה כלום אחר כך וכמו שאמרתי זה יתחיל ויגמר בנשיקה .

אני בדרך כלל ילדה של "צומי" אני אוהבת להתלבש חשוף ולהתבלט אבל אני לא יכולה כשנוגעים בי, אני שונאת כשנוגעים בי. אז כן, אולי משהו דפוק אצלי כי אני מזמינה את זה מההתחלה, אבל אני לא מכירה דרך אחרת לתשומת לב. אני לא מבינה למה אני אוהבת לספר את הסיפור שלי לכולם ולדעת שזה לא באמת מעניין מישהו. כי באמת זה לא קל לחוות הכול מחדש, את השריטות שנצרבות בי כל פעם מחדש כשאני נזכרת בתקופה הארורה הזאת, כששכבתי בגיל 13 וחצי כי "הייתי בוגרת לגילי" והייתי מוכנה הרי איך אפשר להיות מוכנה בגיל כזה?! שבקושי מבינים משהו בחיים. ואת השיחות הארוטיות בגיל 14 ואת התמונות החושפניות וכן, גם בלי בגדים. אין לי מושג למה עשיתי את זה הרי מה ילדה בת 13 וחצי 14 יודעת מחייה בגיל כזה. ואולי את התעללות המינית הבאתי על עצמי אולי זה סוג של לקח מאלוהים.

אז הנה, בעזרת אלוהים השתניתי, אני לא מתקרבת לבנים ואני לא יכולה לסבול מגע מגבר. לפעמים אני מרגישה בודדה, בלי חבר, בלי מגע אבל אני מעדיפה את זה מאשר את האופציה של נגיעות נשיקות ובסוף כמובן לשכב, כי זה כבר מובן מאליו שאני לא אוכל לשלוט על זה אז אני מעדיפה להימנע מזה בכלל. אולי עד שאני אתאהב באמת, רק אז אולי אני אתגבר על הכול. היום אני בת 16 שמנסה לחיות בדרך נכונה למרות כל המשברים והטעויות של גיל ההתבגרות.