אני לא ממש יודעת איך להתחיל, אמממ עברתי תקיפה מינית איך שלא מגדירים את הדבר הנורא הזה. אומנם הוא לא החדיר את איבר מינו אבל החדיר את אצבעותיו לשונו וכו", חיי אחר כך השתנו מקצה לקצה הפכתי להיות "השרמוטה" של כולם ילדה בת 13 וחצי 14 שאיבדה את בתוליה .

הורי לא יודעים על זה אפילו לא הפסיכולוגית. לא היה לי אומץ לספר .למרות שהייתי אצל גניקולוגית עם אמא אבל למזלי אי אפשר לדעת אם קיימתי יחסים כי בקרום שלי יש חור ככה שלעולם לא יקרע גם אם הייתה חדירה .שמחתי מאוד לא רציתי שאמא תדע את זה היא פשוט תישבר .

רק לעשות סדר בעניינים. הלכתי עם אמא לגניקולוגית אחרי שגילתה על האונס תוך כדי טיפול עם הפסיכולוגית .היא פשוט רצתה לראות אם הוא באמת קרע את בתולי.

אני זוכרת את הימים אחרי האונס תקיפה מינית, איך הייתי מפקירה את גופי לכולם, שכבתי אולי עם 4 אנשים, אם לא יותר. אבל אחד שהכי זכור לי הוא הידיד הטוב שלי הוא היה איתי לאורך כל הדרך ובאמת תמך בי .אבל תמיד היה בינינו מתח מיני וכן גם איתו שכבתי .שוב, נראה לי די טבעי לשכב .האמת שהידיד הזה די ניצל אותי, הוא היה איתי בכיתה ותמיד הוא היה מוצא דרך לגעת בי או שהיה פתאום צועק בכיתה דברים שעשיתי איתו ואז אומר סתם סתם .פעם אפילו חשבתי שאני בהריון (לא ממנו) והוא עזר לי וקנה לי בדיקה להריון .ושהלכנו לבית של חבר שלו שלקח אותנו טרמפ עשיתי את הבדיקה ולמזלי לא הייתי בהריון.

כבר אז הוא מצא לו דרך "להשחיל" אותי. הוא תפס אותי על המיטה אמר לי לשכב על ארבע והכניס את שלו לשלי .הייתי כול כך תמימה!! כאילו מה, ילדה טיפשה לא למדת כלום?! לפני רגע חשבת שאת בהריון למה זה לא הדליק לך נורה אדומה ?!האמת שאין לי מושג למרות שכל לילה הייתי מבינה את הטעויות שהייתי עושה והייתי שונאת את עצמי יותר ויותר וככה מתעללת בעצמי בכך ששוב הייתי שוכבת או מתחרמנת עם מישהו אחר .מי שהיה רואה אותי היה נגעל ואני לא מאשימה אותו כי גם אני נגעלתי מעצמי .והמשכתי לעשות את זה למרות שלא היה לי כיף, פשוט הרגשתי בובה, סוג של חפץ בלי רגשות ושלא אכפת לי כבר מה יהיה איתי .

האמת די מגיע לי שכל זה קרה ואני האמת די שמחה כי הטעיות של העבר הפכו אותי למה שאני היום, לילדה חכמה עם היכולת להגיד לא .היום אני נגעלת להתנשק עם בנים, קשה לי שנוגעים בי ואני בכלל לא יכולה לדמיין שאם יהיה לי חבר מה יהיה אחרי הנשיקה ואחרי הורדת הבגדים. אולי בגלל זה אני משתדלת להימנע מחבר, היה לי חבר יומיים, גם כן חבר, הוא כול כך נלחם עלי וחשבתי סופסוף מישהו רציני, רק בסוף התברר שהוא יוצא עם עוד 4 בנות ביחד .

אז כן, אולי החיים שלי די מבאסים ואולי אני די בודדה לפעמים, כי חברה שלי כול היום בתחת של חבר שלה ולא מסתכלת עלי רק שהוא חוזר לצבא. אבל את האמת כבר לא אכפת לי אני רק שמחה שהתקופה הארורה הזאת עברה .

שאני יכולה לחייך, סופסוף לחייך .