מטומטמת, זאת מה שאני, איך לא למדתי מהטעות הראשונה שעשיתי, שבע שנים זה נמשך לפרקים. אוקטובר 2001 הסיוט של חיי מתחיל, אוגוסט 2008 הסיוט של חיי לא נגמר רק ממשיך וממשיך וממשיך וממשיך.

טעות ראשונה - הסכמתי להפגש.

טעות שניה - הסכמתי על אף שלא באמת רציתי לעלות לדירתו.

טעות שלישית - ק-פ-א-ת-י!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חמש שעות זה נמשך ונמשך, רציתי כבר שיהרגו אותי, ידעתי שלא אוכל לשרוד את הכאב, את הצריבה בנפשי ואת ההשפלה הנוראית.

חזרתי הביתה, הקאתי את נשמתי, ישבתי במקלחת מנסה למרק מעלי את הזוועה, אך לשוא.

עד היום הזוהמה שמתחדשת לפרקים לא עוזבת אותי, לא תחושת הריטוש, הריח, הטעם פשוט לא עוזב ולא נותן מנוח!

אני לא שבורה, אני מרוטשת ומרוסקת. לא זוכרת מי אני ומה אני - הוא מעצב את אישיותי. היום הוא הקובע, הוא ההורס ורוצח את נשמתי כל פעם מחדש ואני, אני מאפשרת לזה לקרות, לא מונעת לא מתלוננת רק משותקת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לכאורה אני מתפקדת, יוצרת "חיה", לא ניכר כלום כלפי חוץ, חיה בזוגיות, אבל הכאב לא מרפה.

יודעת שכדי לטפל בעצמי באמת צריך להפסיק את הפגיעה משום שאני לא בפוסט, אני חווה את הטראומה על בסיס יומיומי אך לא מסוגלת לעשות את הצעד הכלכך מתבקש.

מה יהיה איתי מה??!!