תקופה לא קלה עברה עלי ,לחשוב שזה היה רק לפני שנה, לפעמים זה לא נראה ככה לפעמים זה נראה כמו אתמול, עברתי תקופה לא קלה בחיי שכללה תמונות בעירום שלי, מתוך איום כמובן, הטרדה מינית או איך שהגדירו את הדבר האיום הזה, איך "שהתמסרתי" בקלות לבנים ונתתי לכולם לגעת בי, את הבריחה שלי ואת החקירה במשטרה. אני אקצר כי אם אני אתחיל לספר הכול בפרטים זה לא יגמר.

אז הכול בערך התחיל שנכנסתי לאתרים כמו שין שאומי מקושרים וכו". אחרי כמה זמן עשו לי פוטושופ בעירום ואיימו עלי לעשות תמונות אמיתיות בעירום אחרת יפרסמו הכול. בהתחלה אמרתי לא ואז התחילו להתקשר למשפחה שלי, להתקשר ולנתק. התחילו להעלות לאתרים תמונות שלי בעירום . לבסוף הסכמתי, אבל בתנאי שהוא לא יעלה את התמונות והוא הסכים, הצטלמתי בעירום בלי ברירה, הרגשתי מושפלת הרגשתי כמו סמרטוט וזה לא נגמר כי הוא שיקר ולא הפסיק. הוא העלה את התמונות ומיד כולם שלחו לי תגובות וקללות ולא האמינו לאף מילה שלי .וככה הסיוט נמשך יום אחרי יום, הייתי נרדמת עם דמעות כל לילה .הייתי מפחדת להתחבר למחשב, הלב שלי היה דופק כל פעם מחדש אבל לא יכולתי לחיות עם העובדה שחוגגים מאחורי הגב שלי, הזכרתי את העובדה שהייתי רק בת 14?

כן הימים חלפו להם ודי התרגלתי לעניין עברתי כל יום את העניין של התחננות שלא יעלו את התמונות וכן מפעם לפעם הייתי מצטלמת עוד ועוד .איפה היו ההורים שלי אתם שואלים? למעלה בעיסוקים שלהם ואני? במרחק של 15 מדרגות בלבד. הם לא ידעו על זה כלום .

עבר בערך חודש ימים ובחור אחד שביקר באתר שלי, שם היו תמונות עם בגדים, או יותר נכון בגדים מגרים, שלח לי הודעה ואמר לי שזה אהבה במבט ראשון בלה, בלה, בלה וכול מיני בלבולי שכל שאני האמנתי להם .דיברנו הרבה יותר מידי לפי דעתי בפלאפון באיסיקיו והוא רצה לפגוש אותי ואני לא ממש רציתי אבל הוא התעקש ואני לא קישרתי את זה שהוא ראה את התמונות שלי בעירום לפני כמה ימים והסכמתי להיפגש.

זה היה יום שישי בערב, יצאתי מהחלון ולקחתי מוניות, הגעתי אליו, הוא חיכה לי באיזה מקום. כבר שראיתי אותו עברה בי צמרמורת בגוף. עלינו על מונית לבית שלו, הוא אמר לי שאני יפה. דיברנו ודיברנו ואז הוא אמר לי שהמתנה שהוא דיבר עליה היא אם אני רוצה שנהיה ביחד, זאת אומרת חברים .הסכמתי מתוך מבוכה ואמרתי לעצמי בלב שמחר אני אמציא לו כבר משהו ואפרד ממנו... כמו שאמרתי הייתה לי תחושה מאוד רעה, כמו מועקה כזו בלב .הגענו לבית שלו, הוא עישן נרגילה בנדנדה שלו. ישבתי עליו, לא עישנתי ישבתי על הרגליים שלו ויצא שהתנשקנו. איכס הנשיקה הייתה כל כך מגעילה וניסיתי להתחמק ממנו כל הזמן .נכנסנו לחדר שלו והוא אמר חכי פה, הוא חזר עם שני וודקה תפוזים, קירבתי את הכוס לפה והרחתי את כמות האלכוהול שהוא שם בפנים, הוא אמר לי תשתי, לקחתי שלוק קטן ואמרתי לו שאני רוצה לחזור הביתה בשלום ולא שיכורה. הוא צחק וסיים כמעט חצי כוס בשלושה שלוקים .

הוא סגר את דלת ההזזה שלו וסגר אותה עם הארונית, שלא יפתחו. שאלתי אותו למה? הוא אמר: "ההורים שלי בחדר, אז כדי שהם לא יכנסו." שאלתי למה מה כבר נעשה פה? הוא אמר כלום, אמרתי לו אז בשביל כלום אתה סוגר? הוא אמר אני פשוט רוצה פרטיות. אמרתי לו טוב וישבתי על המיטה. הייתה לו שמיכת צמר ענקית על המיטה הזוגית שלו השמיכה הייתה מנומרת .ישבנו שנינו הוא חיבק אותי, התנשקנו. הוא הוריד אותי על המיטה ושכבנו עליה. הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי. אני רק חושבת מתי אני אלך הביתה. לא היה לי נעים איתו, הייתה לי הרגשה רעה .הוא אמר לי שהוא לוקח אותי לתמיד ולא מחזיר אותי להורים שלי שאני אהיה שלו לתמיד. תוך כדי דיבור הוא התהפך עליי, שם את הידיים שלו על המותניים שלי והעלה לי את החולצה. החזקתי בה והורדתי אותה למטה לא נתתי לו להוריד לי אותה .

אמרתי לו זה לא מתאים, הוא ניסה שוב ואמרתי לו די הוא הוריד לי את המכנסיים, העליתי אותם שוב, עד שהוא החזיק אותי חזק ואמר לי שהוא אוהב אותי. אמרתי לו אם אתה אוהב אותי למה אתה עושה את זה? הוא לא ענה ופשוט הוריד לי את הבגדים בכוח . ניסיתי להתנגד, נשבעת לכן בכל הכוח שלי ניסיתי להוריד אותו מעליי ופשוט לא הצלחתי .הוא הוריד את החולצה שלו ואת המכנס. ניסיתי בינתיים לזוז והוא שוב התנפל עליי והתיישב עלי בכבדות. הוא ירד למטה ו... אתן מבינות מה הוא עלה שוב למעלה ואני רק בוכה ובוכה ללא קול. לא היה לי קול... נכון אני טיפשה שלא צעקתי וכן חשבתי על לצעוק ההורים שלו יכנסו ויראו אותי ערומה ו..? מה אני אגיד להם? לא היו לי מילים בפה, הדמעות החליפו אותם.

הוא לקח את היד שלי והכריח אותי לגעת באיבר מין שלו נגעלתי ובקשתי שיפסיק שזה מגעיל אומר לי למה את בוכה? אני לא אונס אותך או משהו? המשכתי לבכות הוא הוריד את היד שלי ואונן לבד הוא גמר עליי כמובן זה היה כל כך מגעיל, ואז הוא זז קם מעליי .שכבתי משותקת. הוא זרק לי חולצה שלו ואמר תתנגבי, ניגבתי קמתי ותוך שניות התלבשתי, הרמתי את הראש שלי וראיתי על הארונית שלו קונדום .ואז הבנתי זה מה שהוא רצה מההתחלה הוא תכנן את זה .

ניסיתי לפתוח את הדלת אבל הוא סגר אותה עם הארונית. אמרתי לו תפתח לי את הדלת. הוא ישב על המיטה והתחיל לבכות. הוא אמר סליחה שהוא מצטער שהוא לא הבין מה הוא עושה ועכשיו אני לא אדבר איתו והוא ימות .אמרתי לו היית צריך לחשוב על זה קודם. הוא לא התייאש ואמר שוב ושוב אותו דבר .אמרתי לו טוב אני סולחת לך, רק תפתח ותן לי ללכת הביתה אמרתי לו שאני מבטיחה .הוא הוציא אותי והזמין לי מונית עד שהמונית באה הוא ישב בסלון ואמר לי לשבת איתו. ישבתי רחוק ממנו הוא אמר מה את מפחדת ממני? לא עניתי השתיקה נראתה לי מאוד הגיונית והוא שם בטלוויזיה איזה תוכנית פורנו. הורדתי את הראש שמעתי צפצוף מבחוץ. קמתי הוא פתח את הדלת ויצאתי למונית. הוא אמר לנהג לאן ונסעתי בחזרה עד הצומת. עליתי על מונית שירות ונסעתי הביתה. נכנסתי לחדר דרך החלון .

לא בכיתי ולא כלום הוא ניסה להתקשר בדרך שנסעתי ופשוט לא עניתי לו, ניתקתי את הפלאפון .כמה זמן אחרי הוא התקשר ושאל אותי תגידי עשיתי משהו? למה את לא מדברת איתי? פשוט ניתקתי לו בפנים מחקתי אותו מהאיסיקיו .ומאז החיים שלי השתנו .החיים שלי אחרי המקרה, היו, איך לומר, לא היו חיים! התחלתי להשתולל עם בנים, נתתי לכולם לגעת בי, נגעלתי מעצמי והאשמתי את עצמי במה שקרה. בהכל! שנאתי את עצמי הייתי מסתכלת במראה ובוכה מרוב גועל. הגעתי למצב שהייתי עם כדורים ביד אבל לא היה לי אומץ לשתות ופשוט לאבד את החיים בשנייה, ידעתי שאני לא כזאת פשוט ידעתי! הרגשתי שעוד נשאר לי כבוד לעצמי בטוח לא אבל נשאר.

החיים שלי לא הוסיפו להיות יפים כי הפוטושופ המשיך ונהיה גרוע יותר. החלטתי לברוח מהבית. כתבתי להורים שלי מכתב וסיפרתי להם הכול. דברים שלא יכולתי להגיד להם בעצמי הסברתי להם למה התדרדרתי בלימודים ועל הכול. ההורים שלי מצאו אותי בסוף והתחילו בתהליך שיקום. הם לא ידעו איך להתמודד, אז הלכו לפסיכולוגית מיוחדת לדברים האלה. אני מודה לה מאוד שעזרה לי לצאת מזה והאירה לי את הדרך. ההורים לי התעקשו להגיש תלונה נגד ההוא, לא רציתי אבל כבר לא הייתה ברירה. הם הכריחו אותי ואז אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותו נפגשנו. הוא נכנס לתחנת המשטרה התהלך במסדרון, ישבתי מכווצת עם הראש מושפל למטה , יכולתי לשמוע את הקול שלו ולרגע הצטערתי שהסכמתי לעימות הזה, הדלת נפתחה והוא נכנס ששוטר מחזיק אותו, היה לו קשה ללכת כשאזיקים קשורות לרגליו, הוא העיף בי במבט של שנאה והתיישב, הורדתי את הראש שוב והתפללתי לאלוהים שמשהו יקרה והעימות ידחה.

אבל לצערי זה לא קרה .הוא התחיל לצעוק ולבכות ונשבע להם באלוהים שלא עשה לי כלום, ואני אני שומעת את זה ורואה את האמת, איך הוא נכנס הוריד את בגדי בכוח התיישב עלי בכבדות ולא נתן לי לזוז, נזכרתי בהכול! החוקרת שמעה מה שאמר וצעקה עליו "למה עשית את זה למה אנסת ילדה קטנה?" והוא שוב שיקר במצח נחושה ובכה כמו ילד קטן שאימא הביאה לו סטירה . ושוב הוא נשבע באלוהים, ואני בתוכי מתהפכת ..... איך הוא מעיז לשקר איך? הרי זה קרה אומנם הוא לא הצליח להחדיר אבל לפי דעתי אם לא הייתי מצליחה להתחמק שנייה לפני שהחדיר הוא היה עושה את זה בכיף ועוד בלי קונדום! הוא לא אנס אותי אבל הוא התעלל בי מינית הוא עשה לי דברים דוחים ועוד בכוח אחרי שהתחננתי ממנו להפסיק .החוקרת פנתה אלי ואמרה לי תספרי מה שהיה באותו יום .סיפרתי הכול מהתחלה עד הסוף הוא התחיל לצעוק ולהשתולל שזה שקר ושהוא לא עשה כלום . הוא צעק על החוקרת ואמר לה תסתכלי עלי אני נראה לך אנס?!

לפי דעתי הוא ניסה לעשות להם מצפון אחרי הכול הייתה שם מצלמה שצילמה הכול, הוא ניסה לעשות מעצמו מסכן ולא הודה בכלום .

למרות שלפני זה התקשרתי אליו דרך המשטרה בשיחה מוקלטת והוא הודה . אז הוא אמר לחוקרת שהוא היה שם מבולבל ולא הבין כלום. כן, כן ברור . הוא אמר וחזר על כמה משפטים מדוקלמים שהעורך דין שלו אמר לו להגיד. אזרתי אומץ והסתכלתי עליו הפנים שלו שהיו דוחות והתחילו לרדת לי דמעות. הסתכלתי עליו והתחלתי לצעוק למה אתה משקר? אתה יודע יפה מאוד שהכול היה אמיתי והוא צעק עלי שאני משקרת .

הוא פנה לחוקרת ואמר לה תסתכלי עליה, השרמוטה הזאת, שוכבת עם כולם, אף אחד לא סובל אותה . אז החוקרת צעקה עליו, זאת סיבה לאנוס אותה ?! אז הוא אמר לה במילים ברורות, מיואש: " אני ! לא! אנסתי! אותה!"

הרגשתי אבודה והייתי עצבנית יותר מאי פעם בחיי צעקתי לו חזרה : "אתה כן" וניסיתי לפנות אליו בצורה שקטה ורגועה והזכרתי לו דברים, אמרתי לו : "אתה לא זוכר שישבנו אצלך בנדנה ועישנת נרגילה? אתה לא זוכר שדיברנו עם אחותך? אתה לא זוכר שנכנסו לחדר שלך וסגרת אותו עם הארונית?" הוא לא ענה.

ואני כבר התייאשתי ושתקתי לא היה לי מה להגיד .

אמרו לו לספר את הסיפור ומה קרה, הוא אמר שלפני שבאתי שלחתי לו תמונות בעירום שלי ואז אני פיתיתי אותו ורציתי לשכב איתו והוא לא רצה אבל אני רציתי בכוח. והוא המשיך אבל כבר לא שמעתי ראיתי את התמונות האמיתיות בראש, את כל מה שקרה .

החוקרת שחררה אותו והוא הלך לחדר אחר .הרגשתי אבודה והחוקרת שאלה אותי אם זה נכון מה שהוא סיפר אמרתי שהוא משקר. בפעם הראשונה שסיפרתי לה שאת הסיפור היא שאלה אותי שאלות מכשילות כמו איך הוא ישב עליך ואם הוא הוריד לך את המכנסיים ככה? איך הרמת אותם שוב? ואם הוא הוריד לך את החזייה למה עזרת לו ולמה לא הרבצתי לו וברחתי ?

איך אני אברח אהה? הוא עלי? איך אני ארביץ לו? הייתי בשוק! לא ידעתי מה קורה! לא עיקלתי ואם אני אצליח לברוח, לאן אברח? הוא נעל את הדלת!! והחזייה? זה היה מייאוש .

החוקרת לא הבינה כלום היא לא ידעה איך זה להיות במצב כזה .היא הייתה מזלזלת בדברים שאמרתי ושואלת אותי שאלות מכשילות .שברור שאי אפשר לענות אליהם! חוץ מזה זה היה ממש מזמן אני כבר לא זוכרת את הדברים הקטנים האלה, איך שהוא הוריד לי את המכנסים אם ישבתי ככה וככה. זה קרה מהר לא שמתי לב בכלל . בקיצור אמרו שאני שקרנית כי סיפרתי להם 50 פעם את הסיפור, אומנם אותה גרסה וכול פעם נזכרתי במשהו אחר שקרה .כי אחרי חודשיים שלושה שהדחקתי לא זכרתי הכול לקח לי זמן להיזכר בדברים הקטנים אז רק בלילה שהייתי לבד במיטה הייתי נזכרת בדברים אחרים שקרו .החקירה כבר נמשכה יותר מידי וכול הזמן הצטרפו חוקרים אחרים. התכוננו למשפט וחוקר אחד העמיד פנים שהוא העורך דין של הנאשם .הוא התחיל לצעוק עלי לשאול אותי שאלות מוזרות ובכיתי הוא אמר לי למה אתה בוכה? כי את שקרנית! צעקתי עליו: אני לא שקרנית! נמאס לי מכם! אתם לא מאמינים לי! איזו סיבה יש לי לבוא ולשקר לכם?! כבר לא אכפת לי אם אתם מאמינים לי או לא! אני יודעת שזה אמיתי! הם שחררו אותי והלכתי לאבא ואימא ובכיתי אמרתי להם שאני רוצה לסגור את התיק, באותו זמן הייתי גם בטיפול אצל פסיכולוגית והיא חשבה גם שזה הדבר הכי טוב לעשות.

אבא שלי הלך לחוקרת וביקש לסגור את התיק כי קשה לי להתמודד איתו. החוקרת אמרה לאבא שלי שהם מצאו במחשב שלי בהיסטוריה שאני פיתיתי אותו ובכל מקרה המשפט לא היה מצליח. אבא שלי אמר לי את זה וחשבתי אולי זה נכון אולי פיתיתי אותו! אבל לא מצאתי הוכחות לזה ניסיתי לחשוב מתי פיתיתי אותו הרי לא אמרתי לו "בוא תשכב איתי" אני נגעלתי ממנו והתחננתי שיפסיק ומה היה לו להגיד?! שהוא אוהב אותי, אמרתי לו: "אם אתה אוהב אותי למה אתה עושה את זה?" והוא המשיך בשלו והתעלם ובסך הכול הוא פיתה אותי שהוא אמר לי שהוא יקנה לי פלאפון חדש ושהוא יביא לי מתנה שניפגש ועוד כול מיני דברים שילדה בת 14 מתלהבת מהם .

איפה הוא היום?! חופשי למרות שלא מגיע לו ואני, מה איתי? אני למדתי להסתכל על העולם בצורה שונה ולוקחת את מה שעברתי בתור לקח .לסיום מקווה שתלמדו מהסיפור שלי ואל תהיו תמימות .