לא מסוגלת אפילו לומר את המילה.

זה קרה בגיל 15 בפעם הראשונה. איתו, עם השכן.

כל השכונה הדפוקה הזאת, שכונת עוני ופשע ידעה שהוא עבריין דפוק במוח, פצצה מתקתקת, ואני, משכתי את הנצרה.

אחרי זה חברים שלו. הבינו שיש מסיבה חינם. אבל למה רק אחת? אפשר גם לעשות מנוי למסיבה. אז הם היו שניים. כמה פעמים הם היו שלושה. ופעם אחת, רק פעם, הם היו חמישה.

שלוש שנים. לפעמים זה היה קורה פעם בחודשיים. לפעמים פעם בשבוע.

ואיש לא שם לב או לא רצה לשים לב.

ומי ששם לב אמר לאמא אבא: "היא בכת השטן, היא בדיכאון, היא בגיל ההתבגרות"...

והכל האמינו לשקרים שסיפרו לעצמם ולמסיכות שלי.

זה הפסיק לפני חמש שנים.

ומה נשאר ממני?

בולמית אנורקסית דכאונית שחותכת את עצמה.

אני נעולה מאחורי הסורגים של העור של עצמי.

ואתם? חופשיים.

ושוב,

באשמתי.