בגיל 16 תפסתי טרמפ בשעה מוקדמת בבוקר כשחזרתי מבילוי. זו היתה החלטה טיפשת ביותר במיוחד מהסיבה שהיה לי כסף למונית. חברות שלי הזמינו מונית ואני החלטתי לנסות את מזלי וביקשתי טרמפ מאחד האנשים שראיתי. הוא הסכים לקחת אותי טרמפ ואני בשיא הנאביות והאופטימיות התיישבתי מקדימה במושב הנוסע. התחלנו לנסוע ואז הוא התחיל לדבר איתי שיחת חולין ואח"כ הרגשתי את היד שלו מלטפת לי את הרגל. הוא הציע שנצא לשתות כוס קפה ואני נתקפתי זעם והתחלתי לצעוק. אמרתי לו שאני נוסעת איתו כי הוא אמר שיסיע אותי הביתה ואני לא מעוניינת לשתות איתו שום כוס קפה. הוא התעצבן וצעק שאני חוצפנית, הוא לוקח אותי טרמפ וככה אני גומלת לו. צעקתי שהוא יעצור ויתן לי לצאת מהרכב. למזלי, הוא עצר. ירדתי מהרכב והתחלתי לצעוד בנעלי עקב אליי הביתה, לא היה לי טלפון סלולרי או כל דרך להתקשר הביתה או להזמין מונית. כעבור מספר שניות ראיתי אותו מפרסס ונוסע אחרי. הוא הציע לי שהוא יקח אותי טרמפ הביתה ואמר שהוא מצטער. לא ידעתי מה לעשות ואיך אני יגיע הביתה, היתי אבודה והסכמתי. למזלי הוא באמת לא ניסה לעשות דבר ורק הסיע אותי הביתה אבל אני פחדתי וביקשתי שהוא יעצור לי הרבה לפניי הבית שלי כדי שהוא לא ידע איפה אני גרה. באותו בוקר חזרתי הביתה בפחד והיה לי הרבה מזל שחזרתי בשלום. מאותו מקרה למדתי לא לקחת יותר טרמפ ולא לבטוח באיש ואפילו במונית אני יושבת במושב האחורי אף פעם לא מקדימה.