כעת אני מבינה שהייתי ילדה מאד יפה ואטרקטיבית, אז רק הרגשתי שאני רזה וגבוהה ובטח אף אחד לא ירצה להתחתן אתי כי אני לא אוכלת כמו שצריך.

הוא היה הבן של החברה הכי טובה של אמי, חייל שהגיע לבקר כל פעם שיצא לחופשה. הערצתי אותו והסתכלתי עליו כמו על אלוהים. והאלוהים הזה נישק אותי על פי ותחב לשונו בכל הזדמנות שיכל והשביע אותי שזה הסוד רק של שנינו ואם אני אספר, איענש. כך חלפו להן השנים באינטנסיביות של מפגשים פחות או יותר באותו הנוסח.

כשהייתי בת ארבע עשרה - נערה בראשית התבגרותה "העביר" אותי לאחיו הצעיר בתואנה שאנחנו מתאימים ואפילו דומים. שני יפיופים כאלה.

האח הצעיר חיזר אחרי בביישנות ואני שבויה בקסמו התאהבתי בו מעל הראש. אחרי שבועיים של מפגשים רומנטיים לאור ירח עם נשיקות ומזמוזים החל להתעלם ממני וכאילו דבר לא קרה. נדהמתי ונעלבתי וחשתי שעולמי חרב עלי, התחלתי בדיוק את התיכון אבל ראשי היה במקום אחר, לא יכולתי להסביר אפילו לעצמי מה קורה איתי. בלילות לא נרדמתי ולכתה הגעתי לא מוכנה ומבולבלת. בבת אחת הפכתי מתלמידה מצטיינת ובולטת לעצלנית ומפגרת של הכתה החדשה.

הורי שלא שותפו בשום דבר - לקחו אותי לייעוץ וגם שם הסתרתי מפני הפסיכולוגית את שעובר עלי.

הפסקתי ללמוד והתחלתי להסתבך עם עצמי, כל פעם ניסיתי משהו אחר - ספורט, ציור, מוזיקה, פסול, צילום, והכול באמתלא שאני מחפשת את עצמי ושיניחו לי לנפשי. הורי ובעיקר אבי היו סבלנים ואוהבים אך לא הצליחו לפצח את הלוז.

בגיל שבע עשרה וחצי ניגשתי לבגרויות והצלחתי להשיג ציונים גבוהים למרות השנים שביליתי מחוץ לביה"ס. בצבא הייתי קצינה ואז הופיע לו המפקד הבכיר מתחילת הסיפור. בהתחלה זה היה כאילו לצ"פר אותי וכקולגות לצאת לשתות קפה, מאד מהר זה גלש לפסים המוכרים לו כל כך, ואני, למרות שחלפו יותר מעשר שנים, עדיין קפאתי ונתתי לו כמעט לבצע את זממו, אלה שאז כשרכן עלי במערומיו - סטרתי לו והתחלתי לצעוק ולזעוק שחיילים שהיו במרחק ניכר באו במרוצה. הוא כמובן היה בשוק ולא הבין מאיפה זה נופל עליו, איני יודעת מהיכן לקחתי את האומץ אני רק יודעת שבשבילי זה היה סוף הסיפור שלי אתו, ואכן מאז כל פעם שהתראינו באירועים משפחתיים ואצל אמו ניסה להתחמק ואני האשמתי את עצמי כמי שלא מבינה למה הוא כל כך קר אלי.

בנוגע לאחיו הצעיר - אחרי שהשתחררנו שנינו מהצבא הוא ניסה לחזר אחרי ואז הטחתי בפניו את עלבוני משכבר ושיחקתי מעט ברגשותיו, ורק אחרי שהייתי בטוחה שבא על ענשו - שחררתי אותו ממני בלוויית ברכה עסיסית.

לא נעים להודות - שני האחים אינם עוד בחיים וכשהייתי בהלוויותיהם הסתכלתי לשמים ואמרתי לעצמי - יש אלוהים.

עברו כל כך הרבה שנים - נישאתי לבחיר לבבי ויחד הקמנו בית לתפארת עם חמישה ילדים מוצלחים וטובים, ואני את סודי כנראה שאצפין לעולמים.