מקרה ראשון : מי היה מאמין שבקיבוץ יכול להתרחש מקרה שכזה, במקום שהכי שומר על הילדים שלו, מקום שבודק מי האנשים הנמצאים בו. אבל כמו בכל מקום גם שם זה קורה. זה היה יום חמישי סופ"ש לפני שש שנים כשהייתי בת 12, בחופש הגדול שבין כיתה ו" לז". באותו התקופה אהבתי לצאת החוצה לטייל ולא העליתי על דעתי שיכול להיות מישהו בקיבוץ הקטן שלי שיעיז לגעת בילדות. הוא היה בערך בן 20-26 מתנדב מתורכיה, גדול וחזק. איזה ילדה יכולה לעמוד מול כוח כזה? להתנגד? זה כמעט בלתי אפשרי. עם כל הגודל והחוזק הוא פשוט כפה את עצמו עליי הכאיב בגוף ובעיקר בנשמה. אני חושבת שעד היום לא העזתי ללכת באותו שביל לבדי מרוב פחד וזיכרון.

מקרה שני : הפעם קצת גדלתי ועברו שנתיים מאז המקרה הראשון, הייתי בת 14, קצת פחות תמימה מאז, ולכן הפעם זה לא היה אונס אבל כן הטרדה מינית. הפעם זה לא היה בקיבוץ אלה במחנה של התנועה, עוד מקום שחשבתי שבטוח להיות בו. הוא היה ילד! צעיר ממני בשנה, את המילים "תפסיק", "לא רוצה", "די" הוא לא הכיר וגם לא ממש התייחס אליהן. עד שפשוט מתוך פחד שזה יקרה שוב תקפתי אותו במכות וברחתי משם.

מקרה שלישי : עברו להם שש שנים מהמקרה הראשון וארבע שנים מהמקרה השני. השנה כבר הייתי בת 18 ידעתי מה אני עושה בחיי, אבל בחיים לא חשבתי שיהיה מישהו שמכיר אותי ויפגע בי. ושמישהו יפעל בהשפעת האלכוהול ככה. אומנם הוא לא אנס אותי פה אבל הוא כן נגע במקומות שלא היה צריך וניצל את זה שכולם שתו והרבה באותו מסיבה. והחברות? הן לא ממש האמינו למה שאמרתי כי חשבו ששתיתי יותר מידי, מה שלא היה נכון, הן לא האמינו לי שמישהו מהשכבה שלנו יגע בי ככה. פה כבר נשברתי לגמרה. הבנתי שאני לבד לגמרי. שוב חשבתי שאני כנראה עושה משהו לא בסדר שזה קורה רק לי. ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על כל המקרים. אני זוכרת שבאותו השבוע לא היה לי רצון לאכול, לדבר, לעשות דברים, הרגשתי כמו אדם מת שמהלך ללא ברירה בחיים. והיום? היום אני מפחדת פחד מוות מאנשים, שמא מישהו יעיז לעשות לי את זה שוב, לפגוע בי, לחלל את גופי.