ביום שישי אחד, בכיתה ז" היה לנו "יום אומנויות", היה לנו איזה קוסם שהגיע והתחיל לכופף כפיות ולספר איפה כל אחד מאיתנו גר, זה היה ממש מפחיד.

אחרי שהגעתי הביתה, אימא שלי שלחה אותי מיד לסופר בשביל לקחת איזשהו עיתון שהיה בחינם. זה היה מיד אחרי הבית ספר, ועדיין חשבתי על הקוסם הזה ולא הייתי ממש ערנית.

בסופר היה שומר (מאבטח) אחד, זקן שתמיד היה נחמד אליי, מחייך, אומר "בוקר טוב" וכאלה. באותו יום, הוא אמר לי שלום, ושאל מה אני צריכה. העיתונים היו ממש לידו, אז לקחתי אותם ושאלתי אם הם בחינם (כי לא הייתי בטוחה איזה עיתון אימא שלי ביקשה). הוא אמר שכן, והתחיל לדבר איתי. אני לא זוכרת מה הוא אמר, אבל אני זוכרת שהוא שאל אותי הרבה שאלות וממש נלחצתי.

רציתי ללכת, אבל הוא החזיק לי את העיתונים שלקחתי, ולא רצה לתת לי ללכת. הוא אמר משהו כמו "רוצה להיפגש איתי? אני מסיים בארבע, אולי תבואי לפה?" אמרתי שאני לא רוצה, ואני צריכה ללכת, אבל הוא התחיל ממש להתעקש והמשיך להחזיק את העיתונים.

רציתי לרוץ משם, אבל חשבתי מה אני אגיד לאימא שלי, ולמה לא הבאתי את העיתון? ידעתי שאני לא אוכל לספר לה דבר כזה, אז החלטתי פשוט לנסות להתחמק ממנו.

הוא התחיל ללחוץ עליי ו"קבע" שניפגש פה ליד הסופר בארבע, ואז אמרתי לו "כן" רק בשביל שיעזוב אותי (אין מצב שהייתי מסכימה להיפגש איתו!). הוא אמר שהוא יביא את האוטו שלו.

בסופו של דבר הסכמתי והוא שחרר אותי וברחתי משם. רצתי הביתה כולי מתנשפת ומבוהלת, ובדרך פגשתי את חברה שלי שגם בדיוק חזרה מבית הספר.

סיפרתי לה מיד את כל מה שקרה, והיא בקושי האמינה לי. היא סיפרה שהשומר היה תמיד נחמד גם אליה, ותמיד חייך אליה.

היא אמרה שגם היא צריכה ללכת לסופר, ושכנעה אותי לבוא איתה בשביל "להראות לו שאני לא מפחדת". ממש פחדתי לראות אותו שוב ולא רציתי ללכת, אבל בסוף חברה שלי שכנעה אותי. כשהגענו הוא אמר לחברה שלי "שלום", ולא עשה לי כלום. אחרי זה הלכתי הביתה, ולא הלכתי לסופר הזה איזה חודש. השומר התעלם ממני ולא עשה לי כלום, וכעבור כמה זמן החליפו אותו.

מאז אף פעם לא סיפרתי את זה לאף מבוגר, אבל כמעט לכל החברות שלי.