טיילתי במזרח שמונה חודשים, את רובם עשיתי ביחד עם בעלי, אבל היו לי גם זמנים שבהם טיילתי לבדי.

הפעם הראשונה שהרגשתי קצת בסכנה הייתה בתאילנד. ישבתי ב"קשר הישראלי" בשביל האינטרנט הכי זול. כשבחור בריטי צעיר התחיל לדבר איתי שיחה כללית ואז הוא שאל אותי באיזה מלון אני ישנה. פתאום נדרכתי, נורות האזהרה נדלקו. לא הסכמתי להגיד איפה ואמרתי רק באופן כללי באזור הקוואסן (שם יש מאות מלונות). אחר כך הוא עבר לדבר על זה שגנבו לו את כל הכסף כשהיה מסטול והוא מסכן ובלי כלום. הרגשתי שהוא מנסה לגרום לי לתת לו כסף. מייד קמתי ואמרתי, טוב אני חייבת לרוץ, באמת מצטערת בשבילך וברחתי. הסתכלתי כמה פעמים אחורה לוודא שהוא לא מאחורי. נחרדתי לגלות שהוא מסתובב סביב כל "המוסדות הישראליים" בבנגקוק (מלונות ישראליים, בתי קפה ואפילו בית חב"ד) פרסמתי אזהרה לנשים על לוחות המודעות במוסדות הישראליים, מקווה שזה עזר.

הבעיה הגדולה מתחילה בהודו, שם אי אפשר לעבור יום בלי הטרדה מינית במיוחד בערים הגדולות. כלכותה, דלהי, על חוף הים בוורקאלה. יד נעלמה נשלחת מאי שם ותופסת בישבן ובעליה נעלמים בהמון אפילו שהלכתי עם בעלי. היו רק מספר פעמים בודדות שהצלחתי לאתר את התוקף, מיד התנפלתי עליו בצרחות ובמכות וגרמתי למהומה. אני לא חושבת שבאמת כאב להם המכות (על אף שהשתדלתי) אבל נגרמה להם בושה גדולה כשהמון בני האדם הזורם ברחובות נעצר רגע כדי לעודד אותי ולבוז לתוקף.

כשהייתי צריכה לנסוע ברכבת לבדי 36 שעות ברצף הייתי מבוהלת. כל כך הרבה חברות שלי הוטרדו בצורה קשה ברכבת. על כן עשיתי מעשה - לבשתי על עצמי מראה של אישה מוסלמית, השפלתי מבט ולא יצרתי קשר עין עם אף גבר ברכבת. השיטה עבדה אך הסיפור עצוב במיוחד, ומשפיל לא פחות. כדי לצלוח בשלום נסיעה = חופש התנועה, היה עלי לכבול עצמי באיסורים חליפיים = לבוש המסתיר את שערי וגופי וחלק מפני.

הודו היא באמת אחת הגרועות ביותר, חברות שלי עמדו בסיפורים אפילו יותר גרועים, היה את הרופא שהטריד בצורה חמורה את התיירת החולה, והגברים שתפסו בחזה ומייד נמלטו, היה את הגבר שנכנס דרך החלון לחדר הגסט האוז בוורקאלה ועוד כיד הדמיון הטובה.

לא רוצה להפחיד עד כדי שמישהי תחליט לוותר על טיול להודו, אבל צריך להיות מודעות כדי לדעת להתגונן. ואפשר בהחלט להתגונן וגם ליהנות מהטיול.