אני לא יודעת איך להתחיל כי בעצם אני לא יודעת מה באמת קרה לי.

אני חושבת שהייתי קטנה, אני לא זוכרת גיל או שנה או פנים או בכלל. זוכרת שיחים וזהו.

תמיד הייתי חסרת ביטחון, תמיד הרגשתי שמנה ומכוערת, תמיד רציתי שמישהו ישים לב אליי.

אני חושבת שהייתי בת 14 וחצי כששני ילדים מהכיתה שלי נגעו בי כאילו בצחוק-ואני ניסיתי להדוף, אבל לא בכח, סוג של כניעה, כנראה שזה מגיע לי.

ואז בת 26 הייתי עם מישהו, כנראה חשבתי שהוא מיוחד. הוא דאג לנצל את הרגשות שלי לשימושו הפרטי ואחר כך לזרוק ללא רחמים אבל כנראה שזה הגיע לי.

יום אחד בצאת יום כיפור הוא ביקש ממני לבוא. הגעתי, חשבתי שהוא רוצה משהו רציני.

רציתי אותו, זה נהיה אלים. ניסיתי להדוף אותו ממני, צעקתי שיעזוב ודי, מספיק, אני לא רוצה יותר.

הוא לא הפסיק, אבל כנראה שזה קרה בגללי.

אני רציתי אותו כמעט בכל מחיר. אבל כמעט.

יום למחרת התחלתי להקיא, להתקלח לפחות שש פעמים ביום, לא להגיע ללימודים, ייעוץ פסיכולוגי וכדורים.

מאז אני לבד וכל כך כמהה לקשר ואהבה.

לא מצליחה ליצור קשרים אמיתיים או לתקשר עם גברים.

כנראה זו אשמתי.