כשהייתי בגיל שבע עברתי פגיעות מיניות קשות במשך שנתיים יום אחד בשבוע שזה שבת, ובעצם עד ליום הזה אני לא סיפרתי לאף אחד. אני היום אבא לילדים, ואני לא רגוע לגביהם אני עוקב אחריהם כל הזמן אם יש שינוי בחי יום יום. אם הילד לפעמים כעוס עצבני וכו" אני חוקר ודורש. לפעמים אשתי צועקת מה אתה רוצה מהם ומה אתה חוקר אותם, והיא צודקת כי בעצם היא לא יודעת מה עבר עלי ואני מקווה שגם היא לא עברה ממה שאני עברתי. עד היום הזה אני לא מצליח לשכוח ובפרט שאני עובר את המקום הקבוע שנפגעתי. אני זוכר שההורים שלי שאלו אותי למה הגעת מאוחר כל פעם המצאתי תירוצים שונים ומשונים שאפילו לא חשדו שעובר עלי משהו, וגם לא רציתי לשתף אותם כי פיחדתי מהורי, שיצעקו עלי, או שאני מפנטז את האיחור שהגעתי הביתה, אני זוכר מעצם הימים ההם היה לי ירידה בלימודים, שאפילו המורים העידו לההורים שלי שלא יודעים מה קרה אם הבן, יש ירידה בלימודים.

ע"כ, אני לא מסוגל להמשיך מה עבר עלי.