כל מה שרציתי היה לא להיות לבד לערב אחד. שמישהו ידבר איתי ויתייחס אלי והכי חשוב יעניק לי קצת חום, אולי איזה ליטוף קטן ואם יהיה לי מזל אז אפילו חיבוק דוב כזה חם ואוהב גם אם חד-פעמי. אני כל כך זקוק לחיבוק, כל כך זקוק לחיוך, לליטוף, לחמימות.... אני כל כך בודד לאחרונה.

התעוררתי. היה לי כאב ראש חזק ותחושת סחרחורת. הייתי עירום במיטה שלי. זה היה מוזר כי אני לא הולך לישון עירום כמעט אף פעם. קמתי, כל הגוף כאב לי. כאב לי גם מאחור. הסתכלתי מסביב. השמיכה הייתה זרוקה על הרצפה והבגדים שלי מכל צדי המיטה. התלבשתי. ליד הדלת של החדר קונדום שעשו בו שימוש.

יום שבת בבוקר, 10 בבוקר. מאוחר בשביל מישהו שקם תמיד מאוד מוקדם גם בשבת. התיישבתי בסלון. על השולחן בקבוק קולה, שתי כוסות, חבילת וופלות.

ניסיתי להיזכר. לא הצלחתי. זכרתי רק עד נקודה מסויימת.

רציתי חום, רציתי מישהו לדבר איתו. מישהו שיהיה איתי בערב שישי, שלא אהיה שוב לבד. המצב הבריאותי והבדידות שלי לא עשו לי טוב, אז רציתי להעביר ערב אחד בצורה טובה ונחמדה. נכנסתי לאתר. הכרתי. דיברתי. אחד נראה נחמד. דיברנו, נשמע איש נחמד. שלח תמונות, שלחתי לו. שאל אם ארצה להפגש ואמרתי שלא אכפת לי. אתה ממוקם? נייד? ממוקם אמרתי. הוא בן 28, בגילי. תמונות נחמדות.

דפיקה בדלת. אני פותח. הוא לא בן 28, יותר בסביבות ה-35. לא כמו בתמונות, אבל בחור נאה, שיער שחור, עיניים כחולות, נמוך ורזה. נחמד. אמרתי לו שזה לא בסדר שלא אמר לי את האמת על הגיל שלו ושלא שלח תמונות אמיתיות. התנצל ואמר שפחד שלא ארצה אם אדע את האמת. חשדתי אבל לא רציתי להיות לבד הערב. קיבלתי את ההתנצלות אבל הבהרתי לו שלא יהיה כלום בינינו כרגע ושאני רוצה להכיר ולדבר ואם זה לא מתאים אז שילך.

אמר שמתאים. נכנס. ישבנו בסלון. שאלתי אם הוא רוצה לשתות: חם, מים קרים או קולה. אמר שקולה זה בסדר. מזגתי שתי כוסות, לי ולו ושמתי את הבקבוק על השולחן. שאלתי אם הוא רוצה איזה כיבוד. לא היה הרבה – במבה, פתי בר, וופלות. אמר וופלות. הלכתי להביא. הוצאתי מהארון, שמתי בצלחת והבאתי לו. הוא חייך ואכל אחד. שתיתי. הוא שתה.

יותר לא זוכר.

התעוררתי בבוקר....

אני מאשים את עצמי. אני הכנסתי את זה אלי הביתה בעצמי. אני הזמנתי את זה. מי יאמין לי?