הייתי בת עשר כשזה קרה. נסענו אני, אחותי וחברה לפארק מים. בזמן שחיכינו בתור למגלשה הבחנתי בשלושה נערים בני 17 בערך. והבחנתי גם שהם מסתכלים עלי ועל אחותי בצורה משונה. תכננו לעשות רכבת, ולהיות שלושתנו במגלשה. תורי היה להיות במרכז.

הרגשתי שמשהו לא בסדר ולא רציתי לתת לאחותי להיות אחרונה אז ביקשתי ממנה להתחלף. אחרי ריב קטן אחותי התרצתה והתחלפנו.

ברגע שהתיישבנו על המגלשה והתחלנו לגלוש, אחד מהשלושה תפס אותי בזרוע ומנע ממני להמשיך.

ברגע שהוא ראה שהן התרחקו, הוא זרק אותי חזרה למגלשה וירד איתי.

את הדקות האלה אני כבר לא זוכרת. הדחקתי יותר מדי עמוק. אני רק זוכרת שכל מה שרציתי זה שאני רוצה להגיע למקום יבש. וכשהגענו אני רק זוכרת את הדם שהיה במים פתאום.

הוא ישר יצא מהמים. אחותי והחברה כבר עלו לסיבוב נוסף ואני חיכיתי בבריכה כדי לנסות להפסיק את הדימום.

אני לא זוכרת מה קרה אח"כ. ביום שלמחרת או בתקופה הזו.

לא הלכתי לבריכה או לים כמעט חמש שנים בגלל זה. וכשהלכתי לא הסכמתי להוריד את המכנס.

הסתגרתי בתוך עצמי במשך שנתיים, החלפתי בית ספר והתבודדתי.

אף אחד לא הבין מה קרה לילדה השמחה.

היום אני כבר יודעת שזה לא אשמתו של אף אחד חוץ מאלה שעשו את זה, היום במרחק של הרבה שנים.

היום כמעט ואף אחד לא יודע על זה. לא המשפחה, לא החבר, מעטים החברים שבאמת יודעים.

היום זה חלק ממני. זה לא מגדיר אותי אבל זה חלק ממי שאני.