בגיל 17, חבר שאהבתי בכל נפשי נפרד ממני.

"הוא כבר לא אוהב אותי כמו שאמורים לאהוב חברה, אלא יותר כמו ידידה"...

הרגשתי פגועה, גם כי באמת ראיתי אותנו נשארים ביחד לעוד המון זמן, וגם כי לא הייתי מספיק טובה בשביל להשאר חברה שלו.

כמובן שלסקס מזדמן נשארתי לגיטימית...

כמה שבועות אחרי הפרידה פגשתי בחור שהכרתי כשהייתי בת 14. פתאום הוא נהיה גבר יפה תואר, בן 19 כבר בצבא. הוא החמיא לי, אמר שהתבגרתי, והחלפנו טלפונים.

עוד באותו הערב הוא התקשר והגיע לאסוף אותי. היה קיץ, וחם, לבשתי מכנס קצר וגופיה. איך שנכנסתי לאוטו, אמר שיש לי ריח טוב, ואולי ניסע "לאנשהו"?

הייתי מסוחררת מתשומת הלב שקיבלתי, ובלי לשים לב מצאתי את עצמי במגרש נטוש, באוטו, מושב מושכב לאחור, בלי מכנסיים ובלי תחתונים.

מחכה שייגמר כבר.

אני זוכרת שהגב שלו היה שעיר, ושהוא שם קונדום. אחרי שהכל נגמר הוא החזיר אותי הביתה.

לא אמרתי לא.

למחרת הוא התקשר ושאל אם אפשר להפגש שוב. אמרתי לו שזה היה הסקס הכי גרוע שהיה לי בחיים, ושאני ממש לא רוצה להפגש שוב. איך שהייתי גאה בעצמי. עדיין לא מעכלת שעשיתי שם דברים שלא באמת רציתי לעשות.

אחרי כמה ימים כתבתי מכתב לחבר לשעבר, זה שזרק אותי, וסיפרתי לו מה שהיה. אני מניחה שרציתי לגרום לו לקנא. אחרי שהוא קרא, הוא אמר לי- זה נשמע לי כמו אונס...

עד היום אני לא בטוחה מה באמת קרה שם. הייתי מנותקת מהכל.

מה שבטוח זה שאת הבנות שיהיו לי אחנך להגיד "לא", גם כשהן לא בטוחות אם הן רוצות או לא רוצות. עדיף מאשר להצטער אח"כ.