היום בבוקר יצאתי מהבית שלי, בשכונה הטובה, בעיר השקטה פה במרכז הארץ, הלכתי במעלה הרחוב, ומהבית שלידי יצא מישהו, שלא היה מוכר לי. אפילו לא שמתי לב אליו, עד שקלטתי שהוא, בלי בושה, בוהה לי בציצים. אפילו לא מנסה להסוות את המבט המאוד חד-משמעי שלו.

וכאילו שזה לא הספיק, הוא הוסיף "מה זה...".

לשניה קפאתי, ואז בלי להתבלבל, הסתובבתי אחריו וצעקתי "אתה מוכן לא לבהות לי בחזה בכזו בוטות, כאילו אני איזו חתיכת בשר??? דוחה שכמותך!"

והוא, בלי להתבלבל אמר לי "זו לא אשמתי, זו אשמתך! מה זה...מה זה...".

צעקתי עליו שבדיוק ככה נולדים אנסים. הוא נכנס לאוטו וצפר לי.

אני ממש מתחרטת על זה שלא באתי אליו וסטרתי לו. או אפילו שלא הרמתי אבן וזרקתי לו על האוטו, תוך כדי אמירת "זו לא אשמתי, זו אשמתך!"