עד היום דברים לא ברורים לי. אבל הבנתי כבר שזה חלק מהעניין. פאזלים, חלקים חסרים, זיכרונות לא ברורים.... חלום? כנראה שלא...

הייתי קטנה, אולי בת שש או שבע והייתי בבית עם אחי ואחותי. היינו עם מישהו- כמו בייביסיטר- אז כנראה היה קרוב משפחה או חבר של ההורים. הם ירדו למטה ואני נשארתי עם ההוא.

החלק הבא שאני זוכרת זה שהדלת הלבנה של הבית נסגרה ואז לקחו אותי לסלון והורידו ממני את הבגדים ושאלו אותי "זה טוב? זה טוב?" ושאני ברקע בוכה כל הזמן. אני הייתי עם הגב אליו...

זה רק אחד הזיכרונות...

באותה תקופה אני זוכרת את אותו אדם (דווקא את הפנים לא) שהיה כל הזמן מסתובב בבית. הוא היה מסתובב מסתכל עליי ועושה לי תנועות שלו עם האגן כאילו הוא מבצע אקט מיני. לפעמים גם היה מרים אותי ועושה את התנועות האלה- עם בגדים.

היו לי עוד כמה חוויות לא נעימות לאורך ההיסטוריה- בעיקר בילדות:

** שכן שגר בבניין ממולנו היה כל ערב מתפשט, מראה את איבר מינו ופשוט מחכה שאני או אחותי נסתכל בחלון ונראה אותו.

** נער הפיל אותי לרצפה בגן משחקים וגחן מעליי.

** היינו אני וחברה שלי בספרייה העירונית ופתאום, משום מקום, כשהתבוננו בחלון שהיה בין שני מדפים, ראינו גבר כשאיבר המין שלו פשוט בחוץ.

** בתור בוגרת יצאנו אני ושתי חברות ממסעדה והלכתי לכיוון החנייה. ראיתי שרכב חוסם אותי אז ביקשתי ממנו לזוז והוא לא זז. התקרבתי אליו ופתאום אני רואה שהוא עושה ביד. התחלתי לבכות ולרוץ לחברות שלי... אם הן רק היו יודעות את כל ההיסטוריה...

** הייתי בת שבע בערך והגיע איש לבניין שלי ושאל איזה מס" תחתונים יש לי כי הוא רוצה לקנות לילדה אחרת תחתונים ואנחנו אותה מידה. הרים אותי והתחיל לגעת בי ואז הדפתי אותו ורצתי הביתה. הלב דפק...

לא סיפרתי להורים. אין לי מושג למה עד היום אבל כל הסיפורים האלה (והיו עוד) נשארו איתי. אני יודעת שמי שהיה שם בסלון לא היה אבא שלי- בוודאות. אני די חושדת שזה היה בן דוד שלי אבל אין לי דרך להוכיח. עד היום אני רואה אותו במפגשים משפחתיים ומתנהגת כאילו כלום לא קרה. אולי הוא לא יודע שאני זוכרת?

אין לי מושג למה אנשים מרשים לעצמם להתנהג ככה... אבל אין סוף מאלה. אני מרגישה לפעמים כאילו מחצית מהאנשים סוטים. אבל ביום יום אני מתעלמת, לא נזכרת בזה- רק כשאני רואה סרט על אונס או שומעת בטלוויזיה הכול עולה לי.

אבל עדיין מתנהגת כאילו זה היה רחוק ממני, כאילו אני הייתי צופה מלמעלה. כמו בחלום. מכירים? שאתם בעצם הצלם? צופים את מה שעושים ל- לילדה שהייתי אני...אולי עדיף כך, לא להרגיש. רק מקווה שהילדים שלי לא יחוו את הדברים האלה.