הייתי בת ארבע-עשרה. אני חושבת שנראיתי גדולה יותר.

הייתי אחרי ביקור אצל חברה בצפון תל אביב, והלכתי לחפש את התחנה של האוטובוס שהייתי צריכה. מצאתי תחנה אחרת של אותו הקו, ובאותו זמן ניסיתי לתפוס מוניות, כי לא הייתי בטוחה שעדיין יש אוטובוסים.

על גדר שמאחורי התחנה ישב גבר מבוגר בן כ-50. אני זוכרת שהוא לבש חולצה ורודה ועישן סיגריה.

הוא שאל אותי לאיזה קו אני מחכה, עניתי לו בלי להוסיף עוד משהו.

הוא אמר לי שאני יפהפייה. הרגשתי לא בנוח, אבל נמנעתי מלהביט לו בעיניים והמשכתי לחכות לאוטובוס.

הוא תפס לי את היד. אני זוכרת שמה שהחריד אותי במגע הזה הוא כמה רך ולא אלים הוא היה. בגלל זה הרבה זמן אחר כך היה לי קשה להשלים עם השם הגדול: "הטרדה מינית". הוא התחיל להעלות את היד שלו לכיוון הכתף שלי.

פחדתי להעליב אותו, אז אמרתי במהירות שאני חייבת ללכת והלכתי משם.

בזמן שאחרי זה רעדתי ומלמלתי לעצמי "שום דבר לא קרה". התקשרתי לאבא שלי שיבוא לקחת אותי, ופרצתי בבכי. הוא אמר שהוא מגיע, והוא אמר לי לחכות בתחנה כלשהי, תחנה אחרת.

כשחיכיתי בתחנה, עצר שם אוטו, וחבורה של בחורים ישבה בתוכו. הם פתחו את החלון ושרקו לי וצעקו מילים גסות ונוראיות שאני לא מסוגלת לכתוב פה.

התחלתי לבכות ולרעוד, הם הלכו משם.

בשבוע שאחרי זה אני רק זוכרת שהתקלחתי משהו כמו ארבע פעמים ביום, ולמרות שהיה קיץ, הרבה זמן אחרי זה הייתי הולכת עם סווטשירטים גדולים של אחי הגדול, ולא הסכמתי להתאפר או ללבוש בגדים של בנות.

מלווה אותי ההרגשה ש"שום דבר לא קרה", שאולי בכלל דמיינתי הכל ושאף אחד לא באמת נגע בי.

זאת הפעם הראשונה שאני מתארת למישהו מה קרה בערב ההוא.