לפני כעשר שנים אירע הדבר.

שמרתי (ע"פ ההלכה) על ריחוק מבעלי בזמן היותי נידה (במחזור) ובמהלך ה"-7 נקיים" (שבעה ימים לאחר חמישה ימי מחזור מינימום שלאחר מכן מתקיימת טבילה במקווה טהרה). מדי חודש, בכל "7 נקיים" הוא "הקפיד" מאוד לאנוס אותי בכוח כדי שלא אוכל לטבול במקווה בטהרה.

הסברי אינסוף לא עזרו עד שהחלטתי לעשות מעשה. כשהתחלתי את ה"שבעה נקיים" עברתי עם ערימת ספרים, לקומה אחרת בבית, לחדרו של בני הבכור. פרט לשנינו לא היה איש בבית.

שכבתי על המיטה, קוראת בשקט מבלי לשער את אשר יקרה בעוד דקות.

הוא הופיע בחדר ושאל מה אני עושה שם. הסברתי שהדבר כדי להקל עליו, שאם לא יראה אותי מול עיניו, אולי לא יהיה בו הדחף לאנוס אותי. התפתח ויכוח בו דרש ממני לעלות לחדר מיד כדי לשכב איתו. סרבתי. הוא אחז בי בכוח, ומשך אותי החוצה מהחדר. צעקתי והתחננתי וניסיתי להתנגד אך הוא לא התייחס ודחף אותי במעלה 11 המדרגות. למעלה חיבקתי את המעקה אך הוא שחרר לי את הידיים בכוח, אחז בהם וגרר אותי בידי על הרצפה לאורך כ-6 מטרים. נגררתי על הגב כשראשי נחבט ברצפה. לאורך הדרך צרחתי ובקשתי שיניח לי, שיעצור רגע, שנדבר, התחננתי ובכיתי בכי נורא אך הוא התעלם. ליד המדרגות לחדר השינה, חיבקתי את המעקה, אך הוא שחרר את ידי בתוקפנות רבה וגרר אותי לחדר, הפשיט את בגדי התחתונים ואנס אותי בכוח רב. התפרקתי לרסיסים. פחדתי להתלונן ושמרתי את הסוד הנורא הזה בתוכי. רק כעת, לאחר שחליתי בסרטן שד, במסגרת תהליך גירושין אני מקבלת טיפול בו משתחרר הכאב הענק החוצה. הוא מכחיש את מעשיו וטוען שאני יזמתי את העניין ופיתיתי אותו. הייתי במשטרה אך עדיין אין בי אומץ להגיש תלונה, משום שהובהר לי התהליך המשפטי ושהסיכוי להגיע לכתב אישום הוא אפסי. אבל עכשיו אני יכולה לפחות לדבר את הכאב החוצה.