הוא עמד מאחורי, נצמד אלי והיה מכניס את היד לחולצה, אני לא זוכרת איך הפסקתי את זה כל פעם. היא ידעה, אבל נכנסה לחדר, פינתה לו את השטח. אני לא זוכרת כמה פעמים זה קרה רק שהייתי צריכה להפסיק לבד את כל הענין הזה. והצלחתי. הוא לא נגע בי יותר. אמא ידעה, סיפרתי לה אבל מה שהרגשתי היה שאסור לדבר כי אז יהיה בלגן במשפחה - בגללי.

לא ניתקתי קשר עם סבא וסבתא, הייתי בת 11, אבל ידעתי שאני צריכה להתרחק מהמשפחה וחיכיתי ליום.

פתחתי את הסיפור אחרי 17 שנים של הדחקה, בטיפול פסיכולוגי.

מאז סיפרתי להרבה אנשים. ההורים שלי יודעים, האחים שלי יודעים, ואולי חלק מהדודות.

הייתה לי פנטזיה להושיב את כל המשפחה המורחבת ולספר להם מה הסבא, איש הציבור הידוע בעיר, ראש העיר לשעבר, היה באמת. מי הסתתר מאחורי החזות המכובדת שלו.

הוא מת לפני תשע שנים, ביסורים - אני מניחה שכל אחד משלם על מעשיו.

אני עוד משלמת כבר 21 שנים אחרי ועוד לא הייתה לי מערכת יחסים נורמלית עם גבר. עד הבחור האחרון שהיה לי קשר איתו, גם היה לי קשה עם מגע ובעיקר מגע אינטימי. קשה לי לסמוך על גברים, קשה לי לסמוך על אנשים בכלל, ופגיעה מבנאדם קרוב חמורה יותר בעיניי וקשה יותר לסליחה. וככל שאני מנסה לקרב אנשים לחיי אני מוצאת את עצמי בתוך השבלול. כלפי חוץ הכל בסדר, בפנים.... לא שוככת הסערה כל פעם אני לבד בסיפור הזה מחדש.