עבדתי בתור מזכירה במשרד בת"א. אחד הפרוייקטורים הבכירים, איש צבא לשעבר (כמה מפתיע) היה מעיר הערות שיכולות להתפרש לשני פנים. כשהייתי עובדת בבקרים והיינו שנינו לבד במשרד, היו רגעים שממש חששתי. בוקר אחד הוא עבר לידי, שם לי יד על הראש ונתן נשיקה ליד שלו, פעם הכנתי סלט במטבחון, הוא עבר מאחורי ונשף בצווארי. הוא היה צריך עזרה באנגלית וכשהיה מזמן אותי למשרדו תמיד היה סוגר את הדלת. הייתי ממציאה תירוצים שישאיר אותה פתוחה. כשהיה רוצה לתקן משהו במחשב הוא היה שולח את הזרועות מסביבי, לא בא מהצד. והכי גרוע היה כשגיליתי שאני לא הראשונה וגם לא האחרונה. פניתי לבוס שלי שטיפל בכל העניין בחוסר טאקט משווע. הפרוייקטור טען שאני פנזיונרית, נכנס להתגוננות מטורפת. מעולם לא קיבלתי התנצלות ובירור כמו שהובטח לי. אחרי שעזבתי, בלי קשר לכל המוזכר לעיל, גיליתי שהוא ממשיך עם עוד מזכירה. יחד פעלנו כל המזכירות להפעיל את שאר הנשים במשרד. הפרוייקטוריות ערכו לו שיחת נזיפה והזהירו אותו שזה לא יחזור שנית. הוא היה בשוק. מקווה שמאז בנות אחרות לא סבלו.