הייתי בטוחה שיצא מזה משהו טוב. אני מכירה אותו קצת ועם חיוך כמו שלו... אי אפשר היה לטעות. הגעתי אליו, היינו בלילה בבית שהוא שמר עליו. זה התחיל מכוס תה ואז התפתח במהירות הבזק. זו הייתי החוויה הכי כואבת שאי פעם חוויתי. צעקתי מכאב, הוא לקח אותי מחדר לחדר, הוא כל כך חזק שרירי וגדול שפחדתי להתנגד אז פשוט התנתקתי. לא הייתי שם. הייתי רק גוש בשר.

שנים אח"כ אני עוד לוקחת את האשמה, זו אני, למה לא צעקתי, למה לא התנגדתי בכל הכוח וברחתי משם. אבל אין מה לעשות אלו היו מנגנוני ההגנה שלי. עכשיו אני יודעת שאם את שוכבת עם מישהו הוא צריך לראות אותך. לבדוק אם את שם, לראות ולהרגיש אם את זזה או לא, אם כואב לך או לא.

זה היה הדבר הכי כואב שאתם יכולים לדמיין.

מאז כמובן לא יצרתי איתו קשר. בפעמים היחידות שראיתי אותו, הוא מכר של חברה, התחלתי לרעוד ולבכות ללא הרף לילות שלמים.

היה לי קושי עם מגע של אחרים והתרחקתי לשנה ויותר מגברים בכלל.

לא יכולה להתקרב יותר מדי לבחורים שמזכירים אותו.

לא עשיתי עם זה כלום, לא התלוננתי, כי הוא מכר קרוב מדי.

והיום זה כבר מאוחר מדי.

תתלוננו, תספרו.

צריך שידעו.

הגוף הוא שלנו!!!!

ואסור לעשות כדי לספק. קודם כל אנחנו.

שהם יתמודדו.

חזקו ואמצו.